ניצחון דרמטי ויקר במיוחד ששומר על חלומות האליפות בחיים! זה היה קשה מאוד, כמו תמיד, וקמנו היום בבוקר כשריאל מדריד עדיין במקום הראשון אחרי שהיא ניצחה את ויאריאל, אבל לפחות אנחנו עשינו את שלנו וחזרנו עם 3 הנקודות מהוויסנטה קלדרון. המשחק היה דומה מאוד למשחק הגביע אצלם. לא רק בתוצאה הסופית, אלא גם בהתנהלות שלו, ואני מזמין את כולכם לקרוא את הסיקור למשחק ההוא. אתלטיקו מדריד הצליחה להגיע לכמות לא מועטה של מצבים, אך לא ניצלה אותם, בעוד בארסה שיחקה יחסית חלש ובכל זאת מצאה את הרשת פעמיים.
לואיס אנריקה ממשיך להפתיע את כולנו והוא פתח עם מערך חדש. 3-4-3 בהתקפה, 4-4-2 בהגנה. מתייה פתח כבלם שמאלי בשלישייה-רביעייה ההגנתית, בעוד ראפיניה תפס את מקומו הצפוי של ראקיטיץ’ בהרכב, והוא פתח בצד הימני של ההתקפה. מסי שיחק כקשר התקפי. אני למעשה ראיתי מעין מערך 3-6-1, כשלואיס סוארס הוא החלוץ הבודד, ראפיניה בצד ימין של הקישור וניימאר בצד השני, פעיל מאוד לכל אורך הקו. לקח לבארסה זמן להיכנס למשחק, ואתלטיקו איימה ולחצה על שערנו. טר שטגן היה עירני ומנע מהבעיטות שלהם להיכנס לשער, ומלפניו אומטיטי, פיקה וגם מתייה היו פעילים מאוד. ראפיניה וסרג’י רוברטו הפגינו יכולת חלשה ונראה שהם ראויים להתחלף כבר במחצית. כשהשופט שרק למחצית, זה הרגיש שיש לנו מזל שזה רק 0-0 בינתיים.
במחצית השנייה דברים לא נראו הרבה יותר טוב, אם כי סוארס החמיץ הזדמנות פז לבד מול השוער. אם יש משהו שאני אוהב זה כשהשחקנים מראים לחישות ולחימה, וזה בדיוק מה ששחקני התקפה עשו בדקה ה-64, כשראפיניה הבקיע את שער היתרון. העניין עם אתלטיקו מדריד הוא שכל מצב נייח שלהם, גם כזה שהם מרימים מהחצי שלהם, הוא חצי שער, וכך אחרי כמה דקות, הרמה של קוקה מצאה את גודין, שהוריד את בוסקטס עם הידיים כדי להבקיע את שער השוויון. ראקיטיץ’ נכנס במקומו של אינייסטה זמן קצר לאחר מכן, וראפיניה הוסט שמאלה, אזור שנראה יותר נוח עבורו. המתח המשיך להצטבר, ובארסה דחפה יותר ויותר קדימה. אתלטיקו שיחקה באגרסיביות המפורסמת שלה בתקופת סימאונה, ומתייה, שדווקא שיחק טוב, שילם את המחיר על כך כשאנחל קוראה נכנס בו וכך הוא נקע את קרסולו.
דקות הסיום של המשחק הגיעו, ובפעם המיליון בזמן האחרון, זה היה המשיח לאו מסי שהגיח מבין העננים ונעץ את שער הניצחון. להבדיל מהמשחק נגד לגאנס, הפעם הוא חגג גם חגג. חייבים לציין שסוארס אמנם לא הבקיע, אך לאחר נגיעה שלו הובקע השער של ראפיניה, והמסירה שלו הגיעה למסי, שהבקיע מהריבאונד. אתלטיקו עשתה כמה מאמצים אחרונים להשוות, אך פיקה ואומטיטי היו במקום הנכון כדי למנוע זאת.
חלום האליפות לא פג, על אף הניצחון של ריאל מדריד אצל ויאריאל. בארסה ממשיכה לגלות יכולת לא משביעת רצון, אבל ניצחון על אתלטיקו מדריד בקלדרון זה משהו שצריך לקחת ולברוח מיד הביתה. לא להאמין שלואיס אנריקה רושם כבר ניצחון 9 על דייגו סימאונה בכל המסגרות, ניצחון שלישי רצוף בליגה בוויסנטה קלדרון. אלו הישגים מרשימים לא משנה איך מסובבים אותם וכמה ביקורת אפשר להעביר על המאמן. אני צריך לחזור להחמיא לטר שטגן, הגרמני צובר קרדיט ככל שהזמן עובר. גם פיקה ואומטיטי מהווים צמד בלמים אחראי ואיתן, ולסיום, כמו תמיד, נראה שהכול קם ונופל על רגליו של הפרעוש.
ההרכב:
טר שטגן
רוברטו (גומש), פיקה, אומטיטי, מתייה (דין)
ראפיניה, בוסקטס, אינייסטה (ראקיטיץ’)
מסי, סוארס, ניימאר
