המכונה הקטלאנית לא עוצרת. צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל, הקבוצה מתקדמת לעבר תואר האליפות, כשאמש הוסיפה לכך ניצחון ביתי על בילבאו. הכדורגל לא תמיד היה המלהיב ביותר, גם אני הבעתי חוסר שביעות רצון ממספר נקודות במהלך החודשים הקודמים, אך רואים בבירור את הדרך שוואלוורדה מתווה לקבוצה הזו. מתפתחת וגדלה, מתחזקת ומתבגרת בכל משחק והזדמנות.
אמרתי מקודם שהכדורגל לא תמיד היה המלהיב ביותר? המחצית הראשונה נגד בילבאו הייתה כדורגל אורגזמי שראוי היה להניב תוצאה של 5 – 0 במחצית. כל הרכיבים במכונה תקתקו בתיאום מופתי – למרות חסרונם של אינייסטה, בוסקטס וסוארס! אמרתי גם שהקבוצה מתבגרת? ואלוורדה הפגין בגרות מדהימה כשהקבוצה הורידה להילוך ראשון במחצית השנייה. חלוקת הכוחות הכרחית כשהקבוצה מתחרה על כל התארים וכשהסגל, מה לעשות, לא העמוק בעולם – אם שחקנים כמו אלייש, גומש ופאוליניו נמצאים בארגז הכלים של ארנסטו, זה אומר הכול; בייחוד כמה רכש של שחקן בפרופיל של ארתור נחוץ כמו אוויר לנשימה. האוהדים יהיו לא מרוצים מכך שקיבלו מחצית שלמה של כמעט כלום, גם התוצאה הייתה קצת שבירה, אך מדובר במהלך אסטרטגי וסופר לגיטימי לנוכח עומס המשחקים.
אפשר לחלק אינספור סופרלטיבים אחרי משחק שכזה, כך שאני מבקש מראש את סליחתכם אם לא שיבחתי מישהו ספציפי. כולם היו נפלאים. אתחיל עם דמבלה, הילד בן ה-20 רשם את הבישול הרביעי שלו בליגה (והחמישי כולל הגביע), והוא בקושי פתח בחמישה משחקים. מדליק ניצוצות של התרגשות חסרת גבולות להמשך הדרך עמו. ראקיטיץ’ ממשיך בכושר הנפלא שלו, כשהפעם נכנס לנעליים העצומות של התמנון מבאדיה. חילוצים נפלאים ואחריות גדולה בחלק האחורי של המגרש – לא מובן מאליו שמדובר במי שהיה הקשר ההתקפי של סביליה לפני 4 שנים! ג’ורדי אלבה חווה עונה פנומנלית, הוסיף עוד בישול וניתן לטעון בביטחון שהוא המגן השמאלי הטוב בעולם בעונה שכזו. אסיים עם אלקאסר. לוקח את פירורי ההזדמנויות שלו בשתי ידיים ורגליים. הפציעות הקטנות שסבל מהן עוברות מתחת לרדאר, אך אני בטוח שאם היה כשיר, ואלוורדה היה משתמש בו יותר. הוא ראוי לכך.
אחרוג ממנהגי ואתייחס קצת ליריבות שלנו. ראשית, תודה ענקית לוויאריאל שניצחה את אתלטיקו מדריד וכך קבעה שבארסה במרחק 11 נקודות מסגניתה, מה שאומר שחבורת הבלאוגרנה זקוקה ל-16 נקודות מתוך 27 הנותרות כדי לזכות באליפות. שנית, הגענו לתקופה הזו בשנה בה בתקשורת המדרידאית, ואחריה עדר הכבשים הלבנים, מתחילים לחגוג שערים ומאבק על פיצ’יצ’י כאילו היו חשובים יותר מאליפות. רק נזכיר להם שרוב השערים שהם חוגגים חסרי משמעות ותועלת, כי ריאל מדריד יצאה מהמירוץ לאליפות לפני חודשיים: איפה השערים היו עד אז? נזכיר להם ש-18 מתוך 22 השערים שלו עד כה הם מול קבוצות מהחצי התחתון של הטבל. נזכיר להם ש-16 מהשערים היו כשריאל מדריד כבר ביתרון. קצת כבוד עצמי.
מצטער על זה, הייתי חייב לפרוק. כעת תחל פגרת הנבחרות האחרונה לעונה – שוב נישא תפילותינו לדיוס שווירוס פיפ”א לא יכה חזק בקבוצתנו השבירה. כשהפגרה תסתיים, בארסה תתארח בפיחואן של סביליה הלא יציבה: עברה את יונייטד של מוריניו אך הפסידה ללגאנס בשבת. איך אינייסטה אמר? התחילה הספירה לאחור, 9 מחזורים לסיום, רבע גמר ליגת האלופות. טיק טוק…
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברטו
קוטיניו (גומש), ראקיטיץ’, פאוליניו, דמבלה (אינייסטה)
אלקאסר (וידאל), מסי
