בארסה זכתה בפעם ה-29 בתולדותיה בגביע הספרדי הודות לניצחון 3 – 1 על דפורטיבו אלאבס במשחק הגמר. לואיס אנריקה נפרד מברצלונה בטון חיובי, עם ניצחון ותואר במשחק האחרון שלו כמאמן הקבוצה. זו הזכייה השלישית ברציפות בגביע, משהו שלא קרה בקבוצה מאז ראשית שנות ה-50.
זו אותה אלאבס שניצחה אותנו בקאמפ נואו בתחילת העונה, ועם שני חיסורים משמעותיים בדמותם של סוארס ורוברטו, אי אפשר היה להתייחס למשחק הזה כטיול בפארק. הפציעה של מסצ’ראנו זמן קצר לתוך המשחק אילצה את לואיס אנריקה לשלוף את הארנב מהשרוול, אנדרה גומש כמגן ימני. המשחק היה די תקוע עד שכמו תמיד, הבחור בתמונה למעלה הציל את המצב; ואני לא מדבר על הילד הקטן שבצד ימין. מסי בשלושה מהלכים אדירים במחצית הראשונה – שער נפלא מחוץ לרחבה, בישול לבישול של גומש והבישול החד כתער לפאקו אלקאסר שסיים נפלא – הכריע את המשחק.
המחצית השנייה הייתה, אפשר לומר, בזבוז זמן גדול מאוד ורק חיכינו שהסוף הצפוי יגיע: בארסה היא מחזיקת הגביע גם לעונת 2016/2017. ההופעה השלישית של גומש כמגן ימני הייתה מוצלחת מאוד. מלבד הבישול הוא שיחק די טוב, ומילא את החור של רוברטו, וידאל ומסצ’ראנו היטב. ניימאר, חייב לומר, אמנם הבקיע שער אך היה לא יעיל. אומטיטי נתן הוכחה נוספת לכך שהוא רכש נפלא עם תג מחיר כה נמוך שהיום הוא נראה מגוחך.
הביטו בתמונה כאן – 30 תארים לכל אחד מהצמד-חמד הזה במדי הקבוצה. בורכנו בכך שאנו עדים לעידן המוזהב הזה, שהשניים האלה ועוד רבים טובים כמותם מנהיגים את הקבוצה. אשרינו שזכינו בשחקנים כאלה גדולים, שמעניקים לנו פעם אחר פעם רגעי אושר, שלפעמים אנו ממעיטים בערכם כי התרגלנו ליותר מדי טוב.
הזכייה בגביע היא דרך נחמדה ביותר לומר ללואיס אנריקה להתראות ותודה. זו הזדמנות גם לומר תודה לכל הקוראים שקראו את סיקוריי במהלך העונה, ונתראה בכתבה הבאה!
ההרכב:
סילסן
מסצ’ראנו (גומש), פיקה, אומטיטי, אלבה
ראקיטיץ’ (וידאל), בוסקטס, אינייסטה
מסי, אלקאסר, ניימאר
