אחרית הימים. אמש בקאמפ נואו חזינו במשחק נדיר במיוחד, בו ראינו שער של מסצ’ראנו, צמד של גומש וצמד של פאקו אלקאסר. לא היה כדבר הזה וכנראה גם לא יהיה יותר לעולם. אוססונה המסכנה, שתרד לליגה השנייה עוד מעט, קיבלה בראש משילוב חד-פעמי של כובשים. עם הניצחון הקליל של ריאל מדריד בעצמה, שוויון הנקודות בראש הטבלה ממשיך, ואנו נמשיך לקוות למעידה של היריבה הצמודה כדי לזכות באליפות.
אין הרבה מה לומר ולספר במשחק הזה. אוססונה אפילו לא רצתה לגעת בכדור ברוב שלבי המשחק, וכשהם עשו זאת, הם בישלו באדיבות את הראשון של מסי, שלכבוד הגעתו ל-500 שערים הוצג דגל בפתיחת המשחק. גומש הבקיע צמד, כשבין לבין אוססונה צימקה, אך אני באמת לא חושב שהשער הזה היה צריך להעיר מישהו מהאווירה המונמנת משהו של המשחק הזה.
מה שכן העיר ואפילו הלהיב את כולם היה הפנדל שמסצ’ראנו הבקיע. אני לא חושב שיש אוהד ברצלונה אחד שלא אמר לעצמו ולאחרים שכשברצלונה תקבל פנדל במשחק גמור, מי שייגש לבעוט אותו יהיה מסצ’ראנו. אז התוצאה הייתה 4 – 1 וקיבלנו פנדל. ראקיטיץ’ ניגש לבעוט אותו קודם, אבל כשהנשיא העתידי פיקה מחליט לתת אותו לבן אדם הכי ראוי לכך, מי שמגן על הסמל שלנו כבר כמעט 7 שנים והוא אגדה אמיתית, זה מה שעושים, בלי לשאול שאלות. מסצ’ראנו לא פספס, הוא אף הפציץ את הרשת, ושלח את האינטרנט לחגיגות בסדר גודל של טריפלטה שלישית. שער ראשון בקבוצה לאחר 319 הופעות, רגע מיוחד שמשמח את כולנו.
זה משחק שממנו לא צריך לגזור מסקנות מרחיקות לכת. אני שמח ששחקנים חשובים כמו סרג’י רוברטו, אומטיטי, אלבה, אינייסטה וסוארס קיבלו מנוחה בין קלאסיקו קשה לדרבי קשה, אני שמח שמסי הוחלף יחסית מוקדם אך מאוכזב קמעה שראקיטיץ’ ובוסקטס לא הוחלפו בעצמם. אני שמח שפאקו אלקאסר וגומש, שהושמצו רבות השנה, מצאו את הרשת, לא פעם אלא פעמיים כל אחד, ואני מקווה שזה ייתן להם ביטחון, כי מדובר בשחקנים צעירים שעם הכוונה ראויה יכולים להעניק לקבוצה עומק חשוב.
ההרכב:
טר שטגן
מסצ’ראנו, פיקה, דין
גומש, ראקיטיץ’, בוסקטס, דניס, טוראן
מסי (אלנייה), אלקאסר
