ליגת האלופות חזרה אמש, ובארסה שוב העניקה לאוהדי הכדורגל הצגה קסומה שמהפנטת כל צופה. אחרי המפלה נגד אלאבס, השחקנים והאוהדים כאחד היו נואשים מאוד למשחק שכזה, שיחזיר את החיוך לשפתיים וייתן מוטיבציה להמשך הדרך. לואיס אנריקה צמצם את הרוטציות לכדי אחד וחצי, אנדרה גומש וסמואל אומטיטי, וזה השתלם. השלישייה ההתקפית פתחה בהרכב לראשונה מאז סוף העונה הקודמת, וכשהם מכניסים הילוך, אף הגנה לא יכולה לעצור אותם. לא רק הם שיחקו טוב, כמובן. כל חוליות הקבוצה תפקדו מצוין, והקבוצה רקדה על המגרש.
זה התחיל נפלא עם השער המהיר ביותר של מסי בליגת האלופות, ולא היה ספק בשום שנייה במשחק מי הקבוצה השולטת במגרש. החזקת כדור וצירופי מסירות מהרמה הגבוהה ביותר, וסלטיק לא באה להפריע יותר מדי. אמנם אלי אוחנה חזר ואמר 62 פעמים במהלך המשחק שאי אפשר לבוא אליהם בטענות, הם בוודאי יכלו לעשות עבודה טובה יותר. השער השני הגיע אחרי עבודה קבוצתית פנטסטית, 19 מסירות רצופות הובילו לשער של מסי.
היה לנו רגע של בהלה קלה עם הפנדל המוזר של טר שטגן. אך כמו נגד בילבאו, טר שטגן טעה וגם תיקן. הוא הדף פנדל בליגת האלופות בכל אחת מהעונות שלו בקבוצה. אילו הבעיטה הייתה נכנסת, כנראה היינו שומעים הרבה קולות נגד השוער הצעיר וקריאות להשבתו של הצ’ילאני הוותיק. המחצית הסתיימה, ראקיטיץ’ הוחלף וזכה למנוחה, ועכשיו הגיע תורו של הקפטן אינייסטה. ניימאר הצטרף לחגיגת השערים עם בעיטה חופשית, מזכיר לכולנו כמה הוא טוב גם בהיבט הזה של המשחק, וכשאינייסטה כובש זה חייב להיות גולאסו מהסרטים. סוארס, שהיה יחסית שקט ורגוע, בסוף כבש צמד, ומסי השלים שלושער, השישי שלו בקריירה בליגת האלופות. אולי העובדה המדהימה ביותר היא שניימאר בישל 4 שערים במשחק, והוא שחקן בארסה הראשון מאז צ’אבי במשחק הטניס שעושה זאת.
בשורה התחתונה, תענוג לפתוח כך עונה בליגת האלופות, גם אם זה מול קבוצה חלשה כסלטיק. נקווה שרגעי הקסם לא יסתכמו במשחק הזה. היה חשוב להתאושש מההפסד המתסכל בשבת, וכעת ממשיכים במרתון המשחקים של חודש ספטמבר עם מוטיבציה מחודשת.
ההרכב:
טר שטגן
סרג’י רוברטו, פיקה, אומטיטי, אלבה
ראקיטיץ’ (אינייסטה, 45′), בוסקטס (ראפיניה, 60′), גומש
מסי, סוארס, ניימאר
73,920 צופים בקאמפ נואו.
