בלתי ניתן לעצירה. בהנהגת מסי, שכבש שלושער וחילק בישולים לסוארס ולפיקה, בארסה כבשה מאניטה לרשת לבאנטה, מאניטה ראשונה מאז הקלאסיקו. ניצחון שבו בארסה שמרה על המקום הראשון בהפרש שלוש נקודות מהדולקות אחריה וכן על רשת נקייה שלישית ברציפות בליגה.
מה נותר לומר על מסי שלא נאמר כבר? טוב, אנסה לתקוף את זה מכיוון חדש. כששיחקתי בזמנו בפיפ”א 07 עם בארסה, מסי היה מסוג השחקנים שהופכים לשחקן המושלם במצב קריירה. אני נהניתי לשחק איתו כסקורר המוביל של הקבוצה והבקעתי איתו 50-60-70 שערים בעונה, ואמרתי לעצמי שזה אפשרי רק במשחק, זה משחק לא מציאותי. אין מצב שמישהו במציאות יעשה מספרים כאלה, הם לא הגיוניים. טוב, מסי לא רק שהעמיד מספרים כאלה של שערים, הוא גם האפיל על זה בענק עם אינספור בישולים, מסירות מדהימות, כדרורים ושלל מהלכים מרהיבים. הוא שחקן ההתקפה המושלם. לא נראה עוד משהו דומה לזה, משהו שהוא אפילו 10 רמות מתחת: שחקן ששולט בכל היבט התקפי של המשחק בצורה אבסולוטית לאורך כל כך הרבה זמן.
אם יש משהו שאני אוהב במשחקים זה אפקט הפרפר הזה. עם מערך 3-5-2 שנולד מכורח הנסיבות, העדרם של שני המגנים הימניים שלנו מהסגל ועוד כמה פציעות מצערות, קשה לצפות מבארסה לשחק בשיאה. הקבוצה לא פתחה היטב והתקשתה להשתלט על המשחק מול לבאנטה שאפתנית ומלאת התלהבות. משחק הקישור היה דל והכדורים דילגו מהגנה להתקפה די מהר, בעיקר לטובת לבאנטה. אם הבעיטה של בואטנג הייתה הולכת כמה סנטימטרים יותר נמוך, לבאנטה הייתה עולה ראשונה ליתרון ולכו תדעו לאן המשחק היה מתגלגל. במקום זה קיבלנו תוצאה שונה לחלוטין, משהו שהיה קשה לדמיין בחצי השעה הראשונה של המשחק.
קל לנו להתלונן איך כל איבוד כדור של שחקנינו הופך במהירות מרגיזה להתקפה מסוכנת ליריבה, אך הפעם אלו היו שחקנינו שהענישו בשיא העוצמה את היריבה על שני איבודי כדור במחצית הראשונה. בוסקטס עם לחץ טוב בגול הראשון הוסיף לכך גם חטיפה ובישול בגול השני. זהו היבט שמאפיין מאוד את אחת היריבות הגדולות ביותר שלנו בעשור האחרון, היבט שאולי קצת חסר לנו – היכולת להבקיע ולנצח משחקים גם כשהיכולת לא בשמיים, ואני שמח שהצלחנו לעשות זאת אמש.
הדובדבן שבקצפת עבור פיקה היה השער שחתם מאניטה. היה לו משחק מצוין גם לפני כן. למרות הנסיבות – מחוץ לעמדה הרגילה שלו, כבלם ימני בשלישייה הגנתית מול מוראלס מהיר יחסית – הוא הסתדר היטב והיה סלע יציב בהגנה שאותגרה, כאמור, על ידי לבאנטה מסוכנת. גם דמבלה, ששיחק כסוג של מגן כנף בעמדה מקבילה לזו של אלבה, תרם רבות להגנה בצד של פיקה. מי היה מאמין שנאמר זאת לפני חודשיים? דמבלה לא נכנס לסטטיסטיקה של השערים והבישולים הפעם, בניגוד לטרנד בחודש האחרון, אבל הוא היה חשוב מאוד בחיפוי על החיסרון של המגן הימני הטבעי מההרכב.
אין תמונה טובה יותר לתיאור המשחק של סוארס מאשר זו. מסוגל להרוס בישולים קלילים של מסי עם החטאות מסמרות שיער, אבל הגול שהבקיע היה סיומת אדירה מהאוויר והוא הוסיף לכך גם מהלך ענק בדרך לבישול של וידאל למסי.
אחרי התצוגה המחשמלת הזו אצל לבאנטה, נקווה שבארסה תשמור על המומנטום החיובי גם נגד סלטה ויגו בשבת בערב. לשם שינוי אין משחק אמצע שבוע הפעם, ולאחר המחזור הבא יוצאים לפגרת חג מולד. הזדמנות לחדש כוחות לקראת חציו השני של העונה. נתראה בקרוב!
ההרכב:
טר שטגן
ורמאלן (קוטיניו), לאנגלה, פיקה
אלבה, וידאל (ארתור), בוסקטס, ראקיטיץ’, דמבלה (דניס)
סוארס, מסי
