האווירה לקראת המשחק נגד מנצ’סטר סיטי הייתה מוזרה. כזו שאומרת שהפסד יהיה לא נורא. כי עדיין נהיה במקום הראשון בבית, כי יש משחק ליגה קשה עוד מעט, כי כבר ניצחנו בקול רועם במפגש הקודם. הפסד בהחלט יכול להתקבל על הדעת, אך יש דרך להפסיד, והדרך בה הפסדנו אמש לא יכולה לבוא בחשבון. ההפסד הזה חייב להעיר את הקבוצה, את השחקנים ואת לואיס אנריקה כאחד. כי בארסה לא רק נוצחה על לוח התוצאות, היא גם נוצחה מבחינה טקטית בכל היבט, בייחוד במחצית השנייה. מנצ’סטר סיטי עשתה ככל העולה על רוחה, והתוצאה 3 – 1 לא משקפת כמה רע בארסה נראיתה. ידענו על הרבה נקודות תורפה של בארסה הנוכחית, והן באו לידי ביטוי בצעקות במשחק הזה.
אחרי גישושים בתחילת המשחק, בארסה עלתה ליתרון ממתפרצת מופתית של מסי וניימאר. מסי עם שער שביעי כבר בליגת האלופות העונה, ו-17 בכללי נגד קבוצות אנגליות.בנקודה הזו סיטי נפרצה לגמרי ולא הצליחה לעשות דבר אחד מועיל, לא הגנתית ולא התקפית. ראינו רבע שעה קסומה מבארסה, כזו שכל בורג בה עבד היטב, מסי נראה נחוש ורעב, ההגנה והקישור יציבים, אולם הקבוצה לא השכילה להכפיל את היתרון. טעות פטאלית של סרג’י רוברטו, עם מסירה גרועה ליד הרחבה, הביאה לשוויון של סיטי משום מקום, שוויון שהחזיר אותה למשחק בענק. דווקא רוברטו הוא שחקן ההגנה שהכי פחות הייתי מצפה ממנו לעשות טעות כזו.
עכשיו המשחק התהפך לגמרי, וסיטי הציפה את המגרש, שלטה בו ללא עוררין. הלחץ שהם הפעילו בכל חלק במגרש היה כביר ועבד באופן מופתי. בוסקטס הוא הסובל העיקרי מכך כי הוא נמצא בעמדה הכי רגישה במגרש, וחייבים שוב להדגיש שאלה חודשים בהם בוסקטס נמצא בכושר הרבה פחות טוב ממה שהרגיל אותנו. החיסרון של אינייסטה מורגש בענק, חסר השחקן האחראי, הבוגר והרגוע הזה שיעשה סדר בקישור. גומש שהחליף אותו במשחק הזה היה מתחת לכל ביקורת. אני לא אוהב לחרוץ גורלות בשלבים מוקדמים של העונה, אני עדיין רואה פוטנציאל והזדמנות להתקדמות בהרבה שחקנים, אך גומש תרם לקבוצה מעט מאוד עד כה והוא מציג בעיות רבות. נראה שהוא נמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון דרך קבע. לא לוקח אחריות בקישור אלא מחפש תנועות מוזרות לעומק, לא מתחבר היטב עם השחקנים האחרים, גמלוני ומגושם יחסית למה שהתרגלנו משחקני קישור, והקינוח היה הבעיטה למשקוף במצב המצוין שהגיע אליו. גם ראקיטיץ’ לא נראה במיטבו, וזה פשוט קשה עד בלתי אפשרי לנצח קבוצה של פפ גווארדיולה כשהקישור שלך קורס כך.
אז, סיטי מימשה את היתרון שלה על המגרש ועלתה ליתרון בלוח התוצאות לא הרבה זמן לתוך המחצית השנייה, עם בעיטה חופשית של דה בראונה שאולי טר שטגן היה צריך לקחת. כאמור מקודם, גומש הגיע למצב נפלא הודות לעבודת הכנה מדהימה של לואיס סוארס, שניצל טעות נדירה של מנצ’סטר סיטי במשחק הזה. אך הוא בעט למשקוף, וסיטי המשיכה בשלה, והיא הגדילה את יתרונה לא הרבה זמן מאוחר יותר עם עבודת צוות שלא הותירה אף סיכוי לשחקני בארסה. לעומת המחצית הראשונה, במחצית השנייה מסי בקושי קיבל את הכדור ולא השפיע על המשחק. ראו בבירור שהשחקנים של סיטי סוגרים את אפשרות המסירה אליו חזק מאוד ומונעים מהשחקנים שלנו בכלל לחלום על מסירה למסי, וזה עבד להם היטב. מהצד השני, דה בראונה היה חופשי הרבה יותר, נע היטב והתפנה בקלות, אך יותר מכך, הייתה לו תמיכה של חבריו לקישור, שידעו למצוא אותו היכן שהיה. ראוי לציין גם את המחליפים טוראן וראפיניה. טוראן, להבדיל ממשחקים קודמים, שיחק בכבדות, דווקא במשחק בו צריך ניידות, עירנות ונחישות. ראפיניה עזר לייצב את הקישור ובדקות הסיום הכדור היה יותר ברגליים של בארסה, אך מבלי לסכן את השער של קבאז’רו.
פפ גווארדיולה מאמן טוב יותר מלואיס אנריקה, על זה אני לא חושב שיש מישהו שיחלוק. אך זה לא אומר שלואיס אנריקה מאמן רע. פפ פשוט מאמן ענק, שיודע לא רק להביא תוצאות אלא גם לנצח עם דרך ופילוסופיה ברורים, וראינו זאת בצורה מושלמת אמש. ההפסד הזה קורא לשינויים חשובים שצריכים להתבצע בהקדם, כי יש לנו שלושה משחקים קשים מאוד בחודש הקרוב: סוסיאדד וסביליה בחוץ והקלאסיקו בבית. עם יכולת כזאת לא נצליח באתגרים האלה, אבל עם הפקת לקחים והשמת דגש על הליקויים שבלטו במשחק אמש זה אפשרי.
תקציר המשחק בשידור קטלאן:
ההרכב:
טר שטגן,
רוברטו, מסצ’ראנו, אומטיטי, דין
ראקיטיץ’ (טוראן), בוסקטס, גומש (ראפיניה)
מסי, סוארס, ניימאר
