חלק קצר מהביוגרפיה החדשה על פפ גווארדיולה. קריאת חובה לכל אוהד בארסה!
העיתונאי Guillem Balague פרסם בעיתון הבריטי ‘הטלגרף’ חלק קצר מהביוגרפיה שכתב על פפ (“פפ גווארדיולה: דרך אחרת לנצח”) שכלל את הנאום הראשון שנשא בפני השחקנים כשמונה למאמן הקבוצה:
שנתיים חסרות תארים עברו על הקבוצה. שינוי היה נחוץ. היה צורך לקבל החלטות חשובות. אבל קודם, פפ היה צריך להעביר את הקבוצה לצד שלו. פגישה פנים אל פנים עם הקבוצה הייתה עדיין תלויה ועומדת. הפגישה נערכה ביום הראשון של האימונים בסנט אנדרוז בסקוטלנד, בחדר ישיבות במרתף של מלון.
כשעשה את דרכו אל החדר, פפ אמר לעצמו שוב ושוב: “היה עצמך. היה עצמך.” הוא הרגיש שהוא עבר חוויה דומה לפחות פעם אחת בעבר, עם קבוצת המילואים. הפרצופים היו שונים אבל הרעיונות המועברים היו זהים. הייתה לו גם אותה תחושה עצבנית בבטן.
הקבוצה מילאה את החדר בכיסאות שסודרו בשורות הפונות קדימה, כמו בכיתה, בצפיפות. הצוות הרפואי, העוזרים, אנשי התקשורת, כל מי שנסע לסקוטלנד הוזמן. בחצי השעה הבאה הוא העביר מסר שהפנט את הקבוצה.
השחקנים ישבו בשקט והאזינו לפפ בעודו מתהלך בחדר ויוצר קשר עין עם שומעיו, מראה מומחיות בתקשורת. לפי הזכרונות של רבים מאלו שנכחו בחדר (צ’אבי, אנדרס אינייסטה, ג’רארד פיקה, טיטו וילאנובה, תיירי הנרי, סמואל אטו וליאונל מסי, בין היתר) יכולנו לשחזר את מילותיו של פפ באותו רגע חשוב.
“רבותיי, בוקר טוב. אתם יכולים לדמיין את המוטיבציה העצומה שלי להיות כאן, לאמן את הקבוצה הזו. זה הכבוד הגדול ביותר. מעל הכל, אני אוהב את המועדון הזה, ולעולם לא אקבל החלטה שתפגע בו או שתלך נגד המועדון. כל מה שאעשה יתבסס על האהבה שלי לברצלונה. אנחנו צריכים ורוצים סדר ומשמעת.
הקבוצה עברה תקופה בה לא כולם התנהגו במקצועיות מקסימלית, כמו שהיו צריכים לעשות. זו השעה לרוץ ולתת הכל. אני חלק מהמועדון הזה כבר שנים רבות ואני מודע לטעויות שנעשו בעבר. אני אגן עליכם עד המוות, אבל אוכל גם לומר לכם שאהיה תובעני מאוד עם כולם, כמו שאני דורש מעצמי.
אני רק מבקש מכם זאת: לא אכעס אם תאבדו מסירה, או אם לא תצליחו להרחיק כדור וזה יעלה לנו בשער, כל עוד אדע שאתם נותנים 100%. אוכל לסלוח על כל טעות, אבל לא אסלח למי שלא יתמסר בלב ובנשמה לברצלונה.
אני לא מבקש תוצאות, רק מסירוּת. זו בארסה רבותיי, זה מה שנדרש מאיתנו, וזה מה שאבקש מכם. צריך לתת הכל. שחקן לבדו הוא כלום, הוא זקוק לחבריו מסביבו, לכל אחד מאלו שנמצאים פה.
רבים מכם לא מכירים אותי, כך שננצל את הימים הקרובים כדי ליצור קבוצה, משפחה. אם למישהו יש בעיה, אני תמיד לרשותכם, לא רק במישור הספורטיבי, אלא גם במישור המקצועי והמשפחתי. אנחנו כאן כדי לעזור אחד לשני ולהבטיח שיש שלווה כדי שהשחקנים לא ירגישו מתחים או מחלוקות. אנחנו אחד. לא ניצור קבוצות קטנות משום שבכל הקבוצות זה מה שהורג את הרוח הקבוצתית.
השחקנים שנמצאים כאן הם טובים מאוד, אם לא נזכה בכלום זו תהיה אשמתנו. נהיה ביחד כשהזמנים יהיו קשים. לא נדליף דבר לתקשורת. נהיה מאוחדים, האמינו בי. כשחקן לשעבר, הייתי בנעליים שלכם ואני יודע מה אתם עוברים.
סגנון המשחק שלנו נקבע ע”י ההיסטוריה של המועדון הזה ואנחנו נישאר נאמנים לסגנון זה. כשהכדור יהיה ברגלינו אסור לנו לאבד אותו. כשזה יקרה, יש לרוץ ולהשיג אותו בחזרה. זה הכל בעיקרון”.
הקבוצה הוקסמה. בעוזבו את החדר צ’אבי אמר לחבר לקבוצה שכל מה שהם היו צריכים לדעת היה באותו נאום. יהיו עוד שיחות קבוצתיות רבות, אבל אותה שיחה בסנט אנדרוז הניחה את היסודות לעידן חדש במועדון הכדורגל ברצלונה.
“יש שיחות שפשוט באות לך ושיחות שמתחילות ממספר רעיונות המבוססים על מה שראית” אמר גווארדיולה. “מה שאתה לא יכול לעשות זה ללמוד את השיחות, לשנן אותן. אתה זקוק רק לשניים או שלושה רעיונות… ואז עליך להכניס את הלב שלך לתוכם. אתה לא יכול לרמות את השחקנים, הם מוכנים מדי, חכמים, אינטואיטיביים.
הייתי כדורגלן ואני יודע מה אני אומר. בכל שיחה, החל מההיא בסנט אנדרוז ועד האחרונה, הכנסתי את לבי. כשאני לא מרגיש את זה, אני לא מדבר, זו הדרך הטובה ביותר. יש ימים בהם אתה חושב שאתה צריך לומר משהו, אבל אתה לא מרגיש את זה, אז בזמנים שכאלה עדיף להישאר בשקט.
לפעמים אתה מראה להם צילומים של היריבים, ולפעמים אתה לא מראה להם אף תמונה של היריב משום שבאותו יום אתה מבין, ולא משנה מאיזו סיבה, שבחיים יש דברים יותר חשובים ממשחק כדורגל, אתה אומר להם דברים אחרים, שאינם קשורים למשחק. סיפורים של התגברות על מכשולים, סיפורים על אנשים שפועלים בדרכים יוצאות מן הכלל. זה הדבר היפה בעבודה הזו משום שכל יריב, כל מצב, הוא שונה מקודמו, ותמיד עליך למצוא את אותו דבר מיוחד כדי לומר להם: ‘חברים, היום הוא יום חשוב…’ מסיבה זו או אחרת. זה לא חייב להיות טקטי. כשאתה עושה את זה במשך שלוש או ארבע שנים הרבה יותר קל למצוא את זה. כשאתה עושה את זה במשך ארבע שנים עם אותם שחקנים זה יותר קשה.”
על אף שהוא רצה שתהיה דמוקרטיה כלשהי בקבוצה, גווארדיולה לא התעכב בהחלת מספר כללים נוקשים בימיו הראשונים בתפקיד, כגון התעקשות על השימוש בספרדית וקטלאנית כשפות היחידות המדוברות בקבוצה, וארגון תכנית ישיבה בזמן הארוחות כדי לעודד שחקנים להתרועע ולהתחבר.
פפ המשיך את המתודולוגיות שהציג בסנט אנדרוז כשהקבוצה חזרה לברצלונה. מתחם האימונים החדש עוצב בהתאם להוראותיו של פפ. הוא שינה דברים כך שהשחקנים ירגישו כמו עובדים של מועדון כדורגל, ולא כוכבים בהוליווד.
חדר האוכל עוצב כך שיעודד את כל השחקנים לשבת ביחד בשעת הארוחה, דבר שהיה לא מוכר בקבוצה הראשונה בברצלונה.
בעוד שאימונים קודמים שבוצעו במגרש סמוך לקאמפ נואו היו בעלי פרופיל גבוה בגלל המיקום שלהם, מתחם האימונים של ז’ואן גאמפר, אליו עברה הקבוצה בינואר 2009, היה מחוץ לתחום לתקשורת ולאוהדים. התקשורת נתנה למקום את השם ‘העיר האסורה’.
פפ גם נפטר מהמסורת הספרדית של ריכוז הקבוצה במלון לפני משחק. כמו שגווארדיולה הסביר בזמנו: “אנשים לא צריכים לבלות את היום לפני שהם צריכים ללכת לעבוד כשהם נעולים במלון. אם הם לא ינוחו, הם לא ידאגו לעצמם וזה אומר שהם ישחקו פחות טוב ויאבדו את עבודתם.
אני שופט את שחקניי על העבודה שהם עושים, לא על חייהם הפרטיים. אני לא שוטר. אני במיטה ב-10 בלילה ואין לי שום רצון ללכת ולבדוק מה קורה עם השחקנים שלי. בגלל זה אני מעדיף שהם יהיו בבית ולא סגורים במלון כשאין להם מה לעשות.”
“עבורי, שניים מהחידושים החשובים ביותר היו שינוי מתחם האימונים וההיפטרות מהתאספות בבתי מלון לפני משחקים”, אמר צ’אבי. “גם העובדה שהוא גרם לנו לאכול ביחד אחרי אימונים עזרה לנו. כך אנחנו משגיחים על מה שאנחנו אוכלים. בהתחלה זה היה קצת מעיק עבורי משום שלא יכולתי לעשות תכניות, אבל אתה מתרגל לזה. זה היה ככה גם עם ההתאספויות בבתי מלון.
לא הייתי רגיל להיות בבית כמה שעות לפני משחק. בהתחלה זה היה מוזר עבורי. הרגשתי כאילו אני לא מוכן מספיק. זה הרגיש כאילו אני כבוי מדי. אפילו חשבתי שהגורל יעניש אותי במשחק גרוע על כך שאני לא נותן 100% מזמני למשחק לפני כן. אבל הבנתי מהר שעם הכללים החדשים הללו אני גם ארוויח. חשיבת יתר יכולה להפעיל עליך לחץ רב. זה הופך ללחץ ועצבנות ולמדתי לנתח ולהבין מה באמת חשוב. זה הפחית את רמת הלחץ לאורך כל השנה”.
