סשה מחזיר אותנו אחורה לאליפות של 1984/85, בעידן פוסט מארדונה, וחאבייר אורוטי אחד ויחיד.
בשביל בארסה, שנות ה-80 היוו צמיחה חסרת תקדים, הן כלכלית והן חברתית. הצלחת המועדון באירופה גברה, מספר הסוסיוס הלך וגדל, וגם הקאמפ נואו הורחב בעקבות מונדיאל 1982. והעשייה נמשכה: המועדון בנה את המיני אסטדי ב-1982, את המוזיאון בקאמפ ב-1984, הרחיב את הפלאו בלאוגרנה ואפילו פתח את הלה מאסיה. באותם ימים כיכבו מראדונה ושוסטר, אלא שהראשון עזב מהר מן הצפוי. בארסה רשמה עונה עגומה ב-83/84, כאשר איכזבה גם בליגה וגם באירופה. תוך כדי דייגו הסתכסך עם הנשיא לואיס נונייז בטענה שמשכורתו לא גבוהה מספיק, וכשראה שהעניינים לא זזים עזב את המועדון ונמכר כידוע לנאפולי.
לאיש הזה קוראים טרי ונבלס, מאמן ושחקן עבר אנגלי, כיום בן 68. לאחר תקופת אימון מוצלחת באנגליה, כאשר הבולטת ביותר היתה QPR, שנהנתה מ-4 שנים מוצלחות מאוד תחת ונבלס. בקיץ של 1984, מועדוני ענק מכל רחבי אירופה רדפו אחריו, אך טרי בחר את ברצלונה ועשה בה 3 עונות מוצלחות עד שפוטר ב-1987. אגב, היה זה בובי רובסון, חבר קרוב של נשיא ברצלונה באותה תקופה, שהמליץ על ונבלס.
אין ספק שונבלס ביצע מהפכה בריאה בהרכב ובמערך. בעיקר במערך. ראשית כל, טרי הבא איתו מאנגליה את שיטת 4-4-2 הקלאסית, שהפיקה את המיטב משחקני ההגנה של בארסה דאז, כמו למשל חרארדו מירנדה, מיגלי וחוליו אלברטו. גם הקישור התייעל בכמה רמות, כאשר במוקד היה זה שוסטר שנהנה משינוי המערך והתייעל ביכולותיו. כך שההרכב שלרוב רץ לאורך העונה כלל את השוער אורוטי, רביעיית ההגנה חרארדו, מיגלי, אלברטו ואלשנקו, רביעיית קישור שמנתה את שוסטר, ויגו בניטס, מוניוס וקלדרה, שהחליף אותו לעיתים אחד החלוצים – רוחו, קאראסקו וסטיב ארצ’ילבד.
והנה העונה נפתחה לה סוף כל סוף. נתחיל עם המסגרת האירופית שבה שיחקה – היה זה גביע אירופה למחזיקות הגביע. בסיבוב הראשון שיחקה בארסה מול מטז הצרפתית, שהתחילה כטיול והסתיימה בכי רע. המשחק הראשון התקיים בצרפת ובו בארסה חגגה 4-2 נפלא, בזכות שער עצמי ובודדים של שוסטר, קלדרה וקאראסקו. מי יודע, הייתה זו השאננות או ההפתעה, אך שום דבר, ועוד בקאמפ, לא עצר את מטז להתפוצץ, לשים רביעייה ולעלות לשלב הבא בראש שקט ועם 4-1, 6-5 בסיכום הכללי.
בגביע הספרדי העניינים נראו מבטיחים בהתחלה, כאשר בארסה דילגה בקלילות על 1/16 הגמר ושמינית הגמר, עם מאניטה לאספניול ומאניטה להרקולס. מצב הרוח היה מרומם ושוב, יותר מידי שאנני. ברבע הגמר בארסה שיחקה מול בטיס. משחק מס’ 1 נערך בסביליה, ובו בטיס באה ופירקה ללא רחם את בארסה 3-1. ניצחון 2-1 בקאמפ נואו לא הועיל, בטיס עברה את הקטלאנים עם 4-3 בסיכום שני המפגשים.
בליגה נראה סיפור שונה לחלוטין. עם הידיעה שמאז 73/74 (כמעט 11 שנים!) בארסה לא זכתה באליפות הליגה, הבחורים הגיעו במטרה ברורה לנצח ולא נתנו לאף אחת למנוע זאת מפניהם. כן, גם לא למדרידאים.
באותם ימים, הליגה כללה 18 קבוצות ו-34 מחזורים. שיטת הניקוד היתה מעט אחרת: על ניצחון ניתנו 2 נקודות, על תיקו נקודה אחת ועל הפסד כמובן שלא ניתנו נקודות.
המחזור הראשון סיפק לבארסה את הקרב הכי קשה שאפשר – מפגש עם ריאל מדריד בברנבאו. אבל בארסה לא חששה והשחקנים באותו ערב נתנו משחק פשוט נפא, לנגד אוהדי ריאל ההמומים שנכחו באיצטדיון באותו ערב. אחרי מחצית ראשונה שבה שלטה בארסה ללא הרף, הגיע השער המיוחל רק בדקה ה-46, בזכות שער עצמי אומלל של השוער מיגל אנחל.
בארסה המשיכה לשלוט ולהגיע להזדמנויות, ורק ב-10 הדקות האחרונות במשחק, כאשר שחקני מדריד עייפו מלהתגונן, הגיע עוד שער, בדקה ה-86, מרגליו של ארצ’ילבד. לא עברו 3 דקות, והחגיגה נמשכה: בארסה הבקיעה עוד שער, הפעם של קלדרה. בסיום, 3-0 ענק בקלאסיקו, בארסה חזרה עם כל הנקודות וחגגה כל הלילה את הניצחון המתוק.
והליגה נמשכה. בארסה השיגה 4 ניצחונות רצופים לאחר אותו משחק במדריד. רביעייה נפלאה לרשת של סראגוסה, ניצחון קשה 1-0 בדרבי עם אספניול, 2-1 אצל בטיס ו2-0 על אוסאסונה. בתום חמישה מחזורים בארסה ניצבה במקום הראשון עם מאזן מושלם, 12 שערים – הכי הרבה בליגה – ורק שער חובה אחד.
פתאום, המכונה הברצלונאית החלה לקרטע. בחמשת המחזורים הבאים בארסה ניצחה רק אחד, מול אתלטיקו מדריד, והשאר סיימה בתוצאות תיקו מאכזבות עם ולנסיה וסוסיאדד וגם עם הקבוצות הכי חלשות בליגה – ריאל מורסיה ואלצ’ה – בארסה בעטה בדלי. אפשר לומר שהיה זה מזלה של בארסה, כי גם הקבוצות האחרות בפסגה השיגו תוצאות דומות, מה שהשאיר אותה במקום הראשון במרחק 3 נקודות מהשנייה בטבלה ולנסיה.
בשבעת המשחקים הבאים שנותרו לסיבוב הראשון, בארסה המשיכה לנצח אך מעדה רק בחיחון עם 2-2 והפסידה לראשונה לאחר 15 מחזורים, כאשר שיחקה מול הבאסקים בבילבאו ונכנעה לאחר 1-0 של סאלינאס בדקה ה-72. בכל אופ, בארסה הציגה יכולת טובה בשאר המשחקים, ובתום הסיבוב הראשון בארסה, עדיין במקום הראשון, עם 27 נקודות, במרחק מבטיח של 4 נק’ מהמקום השני של ריאל מדריד.
הסיבוב השני נפתח, כידוע, עם עוד קלאסיקו, הפעם בקאמפ נאו ובמרחק בטוח מהמקום השני, כאשר גם הפסד לא יגרע אותה מהמקום הראשון. אבל הבחורים של טרי ונבלס לא נתנו מקום לספיקות בנוגע לאלופה העתידה להיות. הפעם המשחק היה צמוד הרבה יותר: חרארדו כבש ראשון לזכות בארסה בדקה ה-25, וכעבור 5 דקות סאנצ’יס השווה לזכות מדריד. בארסה המשיכה לשלוט וללחוץ, וגם כבשה פעמיים במחצית השנייה – אחד של מיגלי בדקה ה-53 ועוד אחד של ויגו בדקה ה-79. החגיגה ביציעים כבר החלה ושער מצמק בדקה ה-89 לא הועיל. בארסה ניצחה 3-2 ונשארת במקום הראשון! ריאל מדריד נשלחת להמשך עונה עגומה בה תמשיך לרדת ותסיים במקום החמישי המכזב.
עד משחק האליפות מול ויאדוליד שעוד נדבר עליו, בארסה שלטה בליגה ביד רמה. היא הביסה 4-0 את אלצ’ה ואת בטיס, הבקיעה שישייה מול מורסיה ובמשחק מול ולנסיה שנחשב מבחינתה למוקש, בארסה ניצחה 5-2 נפלא בו הבקיעו, בין היתר, ארצ’יבלד ושוסטר. בארסה גם הספיקה להפסיד בפעם השנייה והאחרונה לעונה, עם 1-0 של הרקולס.
הגיע עת המשחק מול ויאדוליד בחוץ במחזור 30. זהו ללא ספק היה משחק האליפות של בארסה, שהגיעה מהמקום הראשון עם 46 נקודות, 8 יותר מאתלטיקו מדריד השנייה. במידה ובארסה תנצח את המשחק – האליפות שלה ותיערך חגיגה מוקדמת. ויאדוליד חוותה עונה עגומה וניצבה קצת פחות ממרכז הטבלה, לכן כל שחקני ואוהדי בארסה רצו רק דבר אחד – ניצחון!
פתיחת המשחק נראתה מבטיחה. קלוס העלה את בארסה ליתרון, אך ויאדוליד השוותה. אלשנקו הבקיע בדקה ה-65 וקבע 2-1 לזכות בארסה!
ואז זה קרה. הרגע שנחרט לעד בזכרונם של ותיקי בארסה ונשמר בפנתיאון. עבירה ברחבת בארסה, השופט שורק וויאדוליד מקבלת פנדל בדקה ה-88! גונסאלס ניגש לבעוט ולפניו נעמד בשער אורוטי ו… בעיטה חזקה לפינה שאורוטי הודף אותה! אורוטי הודף את הפנדל!
השוער הבאסקי עשה את הלא יאומן, העניק לבארסה אליפות שלא נראתה כבר 11 שנים, ונחרט לעד בהיסטוריה של בארסה.
המשחק שודר ברדיו קטאלוניה, עם השדרן ז’ואקים מריה פויאל. בעודו רואה את הצלת הפנדל, קרא שוב ושוב Urruti t’estimo!
אורוטי, אני אוהב אותך!
מילים אלו הפכו למילים המרגשות של עונת 84/85, עונה נפלאה של כל הקבוצה ואורוטי בפרט, שהגיע למקום השלישי בתואר הזאמורה עם 25 שערים שספג ב-33 הופעות. אגב, מלך השערים של בארסה, ארצ’יבלז הגיע גם הוא למקום השלישי בטבלת הפיצ’צ’י עם 15 שערים. בתום העונה בארסה הגיעה ל-53 נקודות, 10 (!) נקודות יותר מאתלטיקו מדריד שסיימה שנייה ו-17 יותר ממדריד החמישית. בארסה כבשה הכי הרבה בליגה – 69 שערים וספגה רק 25 שערים. אין ספק שהיתה זו עונה קסומה.
אורוטי היה בן 33 באותם ימים ושיחק במדי בארסה בין העונות 1981-1988. מידת הנאמנות והאהבה שלו למועדון לא תסולא בפז. ארבעת המשחקים הנותרים לעונה היוו גארבדג’ טיים מוחלט, ולבארסה לא היה אכפת מהם כי החגיגה הארוכה נמשכה ונמשכה ובראשה עמד שחקן אחד אהוב, נפלא ונאמן שייזכר לעד – חבייר אורוטי!
בעונותיו האחרונות אורוטי הוגלה לספסל בעקבות ההגעה של באסקי אחר, אנדוני זוביזארטה לעמדת השוער הראשון. הוא תיפקד כמאמן השוערים של הקבוצה בתחילת עידן קרויף ולאחר מכן במחלקות הנוער. ב 24 במאי 2001, הוא נהרג בתאונת דרכים בגיל 48, בפאתי ברצלונה.
