אפשר ללמוד על העניין סביב המשחק הזה עם מבט חטוף ביציעים החצי ריקים באיצטדיון (הנאה) של הוספיטלט, הפרבר הברצלונאי, משהו כמו רמת אביב אל מול תל אביב. במקום שרובו אוהד בארסה בעצמו ובעל יכולת להגיע לקאמפ נואו ב-10 דקות, התייחסו בהומוריסטיות לביקור של אלופת אירופה (בחצי הרכב), צעק “אולה-אולה” על חיבור של 4 פסים, והשרה אווירה של מחנה קיץ.
בארסה הייתה בקושי בהילוך ראשון. קשה להסיק דברים מהילוך ראשון ויריבת פח, בטח אינדבדואלית. אבל קל וחומר לראות שמקסוול הוא משאית אשפה מהלכת. שחקנים בליגה השלישית חלפו עליו בקלילות, וכמובן הוא לא נמנע מההרגל המגונה שלו למסור ליריבה / לאבד כדור למתפרצת.
בהזדמנויות הבודדות של המארחת, היא מצאה את פינטו מוכן. יחד עם זאת, ברור ונהיר שגילו של השוער בן ה-36 משפיע, משפיע. צעד ראשון מאוד איטי בדרך לכדור, וכרגיל תפיסת אוויר בכדורי גובה. מלבד מקסוול, ההגנה הייתה בסדר יחסית. ניכר שלפויול עדיין יש חלודה ודווקא פונטאס היה הטוב מבין הבלמים אמש. הפיתרון של דוס סנטוס כמגן ימני, עדיין לא ברור.
בקישור התהלכו להם באיטיות צ’אבי ואינייסטה, בלי יותר מדי מאמץ, ועדיין כל דאבל פס שלהם, או חיתוך קדימה, שבר בקלות את הקו הראשון של המארחים. אליהם הצטרף קייטע, שלמעט בעיטה אחת יוצאת מן הכלל, היה קייטע כרגיל. איבודי כדור טיפשיים, חוסר יכולת למסור קדימה כפי שצריך, ופאולים הזויים.
טייו, בהופעת בכורה בהרכב, הראה ניצוצות בהתחלה, אבל נכבה לחלוטין לאחר מכן. תרגיל “הז’פרן” שלו בו הוא מושך את הכדור לצד עבד כמה פעמים ושם זה נגמר. ססק כסוג של 9 פאלסו, היה סביר. דוד וייה הציג יכולת סבירה ומעלה (בטח בהשוואה לזוועה שראינו ממנו במשחקים הקודמים), חלף על פני שחקנים לשם שינוי, והבעיטות שלו מצאו את השוער המקומי מוכן. עדיין ניכר אצלו חוסר ביטחון בבעיטה מהירה לשער, רצון יתר לפרגן, והמון המון לחץ.
במחצית השנייה ראינו את הכניסה של בוסקטס וראפיניה. האחרון לרבע שעה הראה ניצוץ אחד וזהו, בעיקר בגלל מחסור באספקת כדורים. יהיו לו עוד הזדמנויות.
הטוב: אינייסטה הזכיר את הברידג’.
הרע: מקסוול, קייטע.
המכוער: איזה שידור של ספורט 1.
ההרכב:
פינטו (6).
דוס סנטוס (5), פויול (6), פונטאס (7), מקסוול (1).
צ’אבי (6), קייטע (4), אינייסטה (7).
טיו (5), ססק (6), וייה (6).
6,294 צופים בהוספיטלט.
