20 שעות אחרי, עדיין קשה למצוא את המילים, ואני בטוח שאני לא היחיד. אני גם בטוח לא היחיד שקם בבוקר וחשב לעצמו שזה היה פשוט חלום רע, אבל זוהי המציאות, וצריך להשלים איתה, עם כל הכאב.
הדבר הראשון שראוי לעשות הוא לברך את ליברפול ואוהדיה. רשמתי בשבוע שעבר שמדובר בקבוצה פנטסטית, ואתמול הם הראו זאת שוב, בלי 3 שחקני הרכב כל כך קריטיים. הם רצו 8 ק”מ יותר מבארסה, הובילו למספר איבודי הכדור הכי גבוה שלנו במשחק חוץ (138), ונדחפו קדימה על ידי אווירה מחשמלת באיצטדיון אגד. תוסיפו לזה הכנה טקטית טובה ואקסטרה מוטיבציה ממאמן שהראה שהוא בקליבר אחר מואלוורדה.
בניגוד לפיאסקו מול רומא (שם לא בעטנו לשער עד למחצית השנייה), בארסה כן הגיעה ל-5 מצבים בטוחים לשער באנפילד, מה שהופך את ההדחה הזאת לעוד יותר מתסכלת. פרגון היתר של אלבה למסי והדריבל המיותר של ליאו, הבעיטה העלובה של קוטיניו מהמצב של מסי, המצב של אלבה באחד על אחד (שוב ממסי) והמצב של סווארס באחד על אחד (שוב ממסי). אין מילים שיוכו לתאר את תחושת התסכול מהבעיטה בדלי. אין.
הקריסה המנטלית החלה עם הטעות הפאתטית של ג’ורדי אלבה בשער הראשון המוקדם (מכל המשחקים העונה, אלבה המעולה בחר דווקא במשחק הזה לרשום את המשחק הכי גרוע שלו אי פעם) – אבל בארסה כן הצליחה לקום משם. במחצית הראשונה בעיניי בארסה שיחקה יותר טוב מהמשחק בשבוע שעבר, הגיעה ליותר מצבים מליברפול ויחסית הסתדרה (יחסית!) עם הגנג פרסינג הפנומנלי של קלופ.
הקריסה האמיתית החלה אחרי השער השני. בטורנירי נוקאאוט ההיבט הפסיכולוגי לא פחות חשוב מההיבט הטקטי. ואחרי השער השני בארסה לא רק החלה לפקפק בעצמה, היא גם החלה לפחד, וברגע שאתה מפחד באנפילד, אתה הולך לשלם על זה ביוקר.
ופה התלונה העיקרית לואלוורדה, לקפטן מסי ולשחקנים שלא הצליחו להרים את הראש, לא האמינו שזה קורה להם, ופחדו.
ברגעים כאלה שחקנים מיישרים מבט לקווים ומחכים לקבל איזו זריקת מוטיבציה או איזה גיימפליין להתמודד עם מה שקורה במגרש, זה לא קרה. הם יכולים לקבל זאת מקלופ, פפ וסימאונה, לא מואלוורדה.
הקריסה בליגת האלופות, עונה שנייה ברציפות, לדעתי תסמן את סוף דרכו של ואלוורדה במועדון. קשה לי לראות קונסטלציה בה הוא סוחף את השחקנים בפעם השלישית וגורם להם להאמין בו.
עכשיו זאת גם שאלה של ביצים וכסף. ואלוורדה יהיה איתנו עד גמר הגביע, אבל ספק אם מעבר. אצל האוהדים הוא חתום על 2 צלקות מאוד מאוד כואבות, וספק אם גם חסידיו הגדולים ביותר יהיו מוכנים לבלוע את הרוק עונה שלישית ברציפות.
מצד שני, זכרו שיש לנו הנהלה שמרנית מאוד. מאוד. הולך להיות קיץ מעניין בו כמה פרות קדושות יהיו חייבות להשחט.
לאוהדים החדשים שמתלוננים על הלוזריות של בארסה, ברוכים הבאים, רצוי שתקראו קצת על ההיסטוריה שלנו כדי להבין שהתקופה הווינרית של השנים האחרונות רק השכיחה את הלוזריות הקלאסית שלנו לפני כן.
איך ממשיכים הלאה? כמו תמיד, עם נשיקה לסמל, גם אם הוא ירטב קצת מהדמעות.
🔴🔵
