למי שפספס אתמול בלילה, הראיון המהפנט של דני אלבס. כמו שנאמר, הוא ׳פתח על הכל׳:
דני אלבס: “הפילוסופיה של בארסה השתנתה, זה נורמלי שיש לה בעיות. זה מה שקורה כשאתה מאבד את עצמך. עבורי הם איבדו קצת מהזהות שלהם, ועכשיו היא צריכה לעבור תהליך קשה וארוך כדי לשחזר את זה”.
“התבוסות מול ליברפול ובאיירן היו כואבות מאוד, אבל אלה מכות ספציפיות שהיו הכרחיות כדי לראות שדברים משתבשים והמועדון נמצא בכיוון הלא נכון והולך במדרון חלקלק. חייבים להשתמש במה שקרה כדי להשתנות”.
“קיבלתי את הרושם שבארסה הפכה לחברה מסחרית, שרק קונה ומוכרת באופן אקראי, במקום להיות אישיות משלה. וככה אתה מאבד את הזהות שלך ואת כל מה שאפיין אותך. אני חושב שזאת הבעיה של בארסה. פעם הם נהגו לרכוש שחקנים שהם באמת הזדקקו להם, וכאלה שמתאימים לפילוסופיה של המועדון, אבל עכשיו הם רכשו אינספור אנשים שלא מתאימים לקונספט של ברצלונה. הם הביאו שחקנים בעבור ערך רב אבל שלא מגנים על הזהות של המועדון.
העיקר לקנות ולמכור… מה שהופך את בארסה לשונה זה הסגנון שלה והערכים שלה. בחיים האלה, אתה אף פעם לא צריך לנסות להיות משהו שאתה לא”.
“אני לא אוהב להשליך אבנים, אבל נראה היה לי שההנהלה זנתה את עצמה. בארסה הגנה על פילוסופיה מסוימת ועכשיו אין להם כלום. ייתכן שהנשיא קיבל ייעוץ רע מאוד מכל הסובבים, כך שברתומאו הוא לא האשם היחידי כי גם הוא הושפע מגרועים אחרים”.
“הם רצו לגרש אותי, בלי לדבר איתי בכלל. אבל כשהם לא הצליחו להחתים כלום מהשוק הם באו בריצה להציע לי הארכה… הם הסכימו לדבר פתאום רק כשקיבלו באן. אני אוהב את המועדון הזה, לא התכוונתי לחתום באף מקום אחר, זה היה מביש. הרגשתי מהם חוסר כבוד רב”.
“זה כאב לי. ריאל מדריד רדפה אחריי זמן רב אבל בחרתי להגיע לכאן, לבארסה, ועכשיו אתם זורקים אותי בצורה כזאת מהדלת האחורית… זה היה זלזול ובחרתי לעזוב לפני שהאנשים האלה יפטרו אותי”.
“אם היו מתייחסים אליי כמו שהגיע לי וכמו שהם היו אמורים, הייתי נשאר בבארסה עד היום. זה המועדון שאני אוהב, אותו אני מחשיב לבית שלי. כמובן שיכולתי, ושרציתי, לפרוש כאן”.
“הצעתי לחזור לבארסה. הלכתי ליובנטוס כדי להראות שעדיין יש לי את הרמה של בארסה, כשהוכחתי את זה – רציתי לחזור, ובארסה הזדקקה לי נואשות. ראיתי את הבעיות שלהם ורציתי להיות כאן איתם כדי לעזור, כי זה הבית שלי, שאני כל כך אוהב. ידעתי מראש שלא אמשיך ביובה. הייתי אמור לבוא בחינם, הצעתי להגיע בלי העברה, אבל בהנהלה סירבו מטעמי אגו אישי ולא היה להם את האומץ להודות שהם טעו. אין להם ביצים”.
“באותו קיץ שניסיתי לחזור ב-2017, פפ גווארדיולה עשה הכל כדי שאצטרף אליו ואחרי שבארסה דחתה אותי כבר הייתי סגור במנצ’סטר סיטי, אבל בסוף בחרתי בפריז כשהמשפחה נכנסה לתמונה, כי הם סבלו מאוד בטורינו. וגם בגלל שניימאר התקשר אליי וביקש ממני להצטרף אליו בפ.ס.ז’.”
“זה הכעיס אותי כשאמרו שאני שכנעתי את ניימאר לחתום בפריז, איך אני יכול להוציא את ניימאר מבארסה כשאני זה ששכנעתי אותו להגיע לבארסה מלכתחילה!”.
“לגבי ניימאר, כל השחקנים שעוזבים את בארסה בסוף מתחרטים שהלכו. אני לא יודע מה הוא חושב ברגע זה, אבל בפעם האחרונה הוא הביע חרטה על כך. אני אשמח שהוא יחזור וזה יהיה משהו שאני אוהב לראות. כשגיליתי שהוא עוזב אמרתי לו שבשום מקום זה לא יהיה כמו בארסה, אבל הוא לא הקשיב לי, הוא בחר להתעלם ועכשיו הוא יודע שצדקתי”.
“ליאו מסי גדול כמו הסמל. הם נמצאים באותה דרגה. הוא בארסה. אבל כשאתה מסתכל סביבך ואתה רואה שהכל זה אסון מהלך, זה הכי טבעי בעולם שתרצה לעזוב את הכאוס הזה. אם הוא לא היה רוצה ללכת הייתי מפקפק בשפיות שלו. מה שהוא עשה לברצלונה זה כל כך גדול שהמינימום שהם צריכים לעשות זה להחליף את השם של האצטדיון עם השם שלו”.
“פעם אחת מסי ניסה לשכנע אותי להישאר ושאל אותי איפה יהיה לי טוב יותר מאשר בבארסה, בתקופה שהם רצו לגרש אותי. וכשקרה הסיפור המדובר בקיץ האחרון, הזכרתי לו את זה בחזרה. הוא לא ענה לי, אבל ברור שזה מקרה שונה”.
“הכוח של המועדון זה השחקנים, לא הנשיא או ההנהלה. השחקנים הם אלה שתומכים במועדון, אלה שמשיגים את התוצאות. לכן קולם של השחקנים חייב להישמע”.
“אני עוקב אחרי בארסה תמיד, אני צופה בכל המשחקים שלהם. פעם ב אני אוהב את זה, אבל באופן כללי לרוב לא. יש להם כמה אינדיבידואלים אבל אין זהות”.
“לסרג’יניו דסט יש הרבה איכות ואת הפוטנציאל להצליח בבארסה, אבל אני לא אוהב לעשות השוואות. זה קרה גם לי עם קאפו… אין בזה שום היגיון”.
“אם אני צריך לתת המלצה כלשהי לדסט, יש לי עצה אחת, זה פשוט מאוד: תמסור את הכדור למסי!”
“אתם יודעים, אנחנו יודעים, כולם יודעים שצ’אבי יהיה המאמן של בארסה. הוא מאוד מתודי. אבל כדי שצ’אבי יהיה המאמן, צריך להיות ארגון”.
“תמיד יש לי בראש את המחשבה שיום אחד, איכשהו, אני אחזור לבארסה. זה המועדון של החיים שלי, אהבת חיי, העיר שהיא הבית שלי, איפה שאני רוצה לחיות. גם אם זה רק כאוהד מן השורה, אני אחזור. בוודאות”.
