מה הזמן מסמן לי? זה הבונקר של החיים 
שוב, זה היה אחד ההפסדים הכי שלווים שהיו לי. אני מודע לחלוטין לכך שהתוצאה אינה טובה והמשוכה מאוד גבוהה ביום שלישי, אבל תחושת העליונות שהפגנו אמש הייתה מוחלטת. בניגוד למשחקים שנראינו כמו פח (ליון, שטוטגארט וכו’) והוצאנו תוצאה.
זה היה משחק חוץ טוב. פשוט טוב. הסיומת מול השער הייתה מחפירה וביזיונית (במקום לחפש את הגול, מחפשים את הסטייל) אבל את כל שאר הדברים עשינו נכון. זה הכדורגל – אתה יכול להראות כשקית אשפה כמו מדריד במינכן אמש ולגנוב שער חוץ יקר בחוץ, ואתה יכול לדרוס ולהחמיץ כמיטב המסורת הלוזרית של המועדון שלנו ולמצוא את עצמך עם וואחד גב לקיר.
ביום ראשון צ’לסי מחצה 1-5 את טוטנהאם. אמש, היא נראתה כמו בית”ר דיר אל מקסוד. במבצרה הביתי. אני יודע שזה אחד מההישגים שאי אפשר ללכת איתם למכולת אבל ההיסטוריה תזכור את מיטב קבוצות אירופה שנבנו במאות מיליוני יורו, באות ומחנות את האוטובוס מול הפפ-טים, רק כי ככה אפשר לעצור אותנו.
אני לא זוכר משחק חוץ בלבל הזה בו הגענו לכל כך הרבה מצבים. ועוד רובם הגיעו מול האוטובוס, ולאו דווקא בהתקפות מעבר, משהו שאנחנו יכולים לקחת לקראת המגה בונקר שנראה ביום שלישי הבא.
בינתיים, תנו לתקשורת ולפרשנים בשקל לדבר על “משחק טקטי מזהיר” של צ’לסי, ואיך הם “עצרו את ברצלונה” (שרק הגיעה ל-10 מצבים של גול ו-24 בעיטות לשער) ואיך זה היה “משחק מושלם” (לפי די מתאו). תמשיכו, זה רק מחמיא לנו.
פפ גווארדיולה כרגיל סיכם מצוין: “זה הכדורגל. דברים כאלה קורים. האתגר הוא מרתק ואם אנחנו רוצים להיחשב להכי טובים, אנחנו צריכים לעבור אותו”.
“אני מאמין שהגומלין יהיה דומה. עם 10 שחקנים מאחור. אני בטוח שהקהל יעזור לנו”.
“מה שלא יקרה, אני יוצא בהרגשה שניצחנו. עם כל המכשולים שהיו לנו השנה”.
הטוב: נראנו טוב.
הרע: התוצאה פחות.
המכוער: שירי ההלל שנשמע לגבורה של צ’לסי עד ליום שלישי, התקפי האפילפסיה של דרוגבה.
ההרכב:
ואלדס (6 – נגע 5 פעמים בכדור).
דני אלבס (6), פויול (7), מסצ’ראנו (7), אדריאנו (5).
צ’אבי (7), בוסקטס (7), ססק (5).
אלכסיס (6), מסי (7), אינייסטה (7).
חילופים: פדרו (5), תיאגו, קוואנקה (לא שיחקו מספיק).
סטטיסטיקה:
בעיטות לשער: ברצלונה 23, צ’לסי 4.
מצבים לשער: ברצלונה 10, צ’לסי 1.
למסגרת: ברצלונה 6, צ’לסי 1. (2 קורות לבארסה).
החזקת כדור: ברצלונה 74%, צ’לסי 26%.
43,019 צופים בסטמפורד ברידג’.
