- יש סיפוק עילאי בלהעלות חיוך על פני אוהדים שהמזל פחות האיר להם פנים במהלך חייהם. לשמחתי, הצלחנו כאן בקהילה לעשות זאת הרבה פעמים לאורך השנים האחרונות ואם אני אהיה אמיתי – זה יותר מרגש מתואר של בארסה. הסופ״ש האחרון היה לא פשוט רגשית. קודם הידיעה על אבינועם בוכריס הגיבור עם ה ALS שהורדם ואחר כך הילה קמינסקי שהלכה לעולם שכולו טוב אחרי מאבק קשה עם הסרטן. את שניהם זכינו ללוות לפני שנה וקצת בברצלונה על מנת לפגוש את האלילים שלהם והיו שם רגעים שאקח איתי לעד: בין אם זה המאמץ העילאי של נועם לחייך למצלמה לתמונה עם גריזמן או החיוך הממזרי של הילה, אחרי הסלפי עם פיקה, כשהיא קרצה לי וביקשה שאבקש ממנו את האימונית שלו (הוא סירב בנימוס ואמר שהוא קפוא). שנינו ציחקקנו אחר כך. אלה רגעים שאין שני להם והייתי רוצה להאמין שכל אלה שליוונו לאורך השנים ואינם איתנו עוד, צופים מלמעלה ברגעים השמחים כאן למטה. זה כל כך מגיע להם.
- אני ממש ממש רציתי את הגביע הזה והפרפרים בבטן בבוקר המשחק התרוצצו יותר מהקלאסיקו שבוע קודם לכן. 103 שבועות הם לא בצורת ענקית במונחי כדורגל (תשאלו את אוהדי טוטנהאם), אבל זה כן מרגיש כמו נצח בסטנדרט שהרגיל אותנו אליו האדון ליאו מסי. למרות כל מעללי הנשיא הקודם, לא מגיע לנו ולא מגיע לליאו לכתוב את הפרק האחרון שלו בברצלונה כשהוא מיותם מתארים.
- אני הופתעתי לרעה מאתלטיק בילבאו. כן, הם בתקופה לא משהו, אבל לא ציפיתי לבונקר היסטרי ואנטי כדורגל. זה לא מוריד מההישג של בארסה שבאמת שלטה במשחק מההתחלה ועד הסוף, כולל 10 דקות מאוד מענגות שהזכירו ימים רחוקים.
- השער השלישי של בארסה היה הדבר הכי מענג במשחק ואוי לבושה שיורם ארבל התעורר משנת החורף שלו רק בסופו. מהרגעים האלה שמסי מחליט שהוא שם גול ויהי מה: טריפל פס בנגיעה אחת עם דה יונג, נגיעה אחת בשביל לבטל לחלוטין את נונייס ועוד 3 נגיעות בשביל להחליט איפה להניח את הכדור ברכות מול שוער נבחרת ספרד. גולאסו, אבל גולאסו שעדיין לא מספיק כדי להכנס לטופ 40 שלו.
- זה לא מוריד מהמהלך של השער הרביעי עם 60 מסירות באמת נהדרות, אבל צריך לזכור שבילבאו כבר הייתה די מפורקת בשלב הזה.
- אבי נמני הצליח לתאר את פרנקי דה יונג בצורה שהיא גם הכי בנאלית וגם הכי מושלמת: ״וואו״.
- זה היה אולטרה סוריאליסטי לצפות בוידאו של ההנפה של הגביע מול איצטדיון שומם. לשמחתנו ראינו חגיגה אמיתית בחדר ההלבשה בראשות הנשיא לאפורטה שנכנס לשם כאילו הוא חלק בלתי נפרד ממנו. כמה היה חסר לנו נשיא כזה וכמה זה בריא למועדון כדורגל שמי שמוביל את הדרך שלו הוא אוהד אמיתי ולא פליט מחלקת הכדורסל של אספניול.
- מקליטים פודקאסט הערב.
- תודה שוב להילה ואבינועם ❤️💙
