אוהדי בארסה אשכרה דיברו בסוף המשחק על האכזבה מהחמצה של דמבלה מאשר על השלישיה ללא מענה לרשת של ליברפול – אנקדוטה די משעשעת שהרי 100% מאיתנו היו קונים 0-3 לפני המשחק.
יריבות מגיעות בדרך כלל לקאמפ נואו ומתאימות את עצמן לבארסה. אמש, ואלוורדה התאים את בארסה עבור ליברפול, עם ההצבה של וידאל במקום ארתור בהרכב הפותח. הצ’יליאני אמנם הוסיף מימד של אגרסיביות והיה נהדר אבל עם הצבתו בקישור, ואלוורדה הודה במסירת מרכז המגרש לאורחת, וזה מה שהיה.
ליברפול קבוצה פנטסטית, חד וחלק. קלופ אמר בסוף המשחק שזה המשחק הכי טוב שלהם בליגת האלופות. מסי אמר שהאדומים גרמו לבארסה לרדוף אחריהם והקבוצה אינה רגילה לכך. מתי אתם זוכרים קבוצה שמגיעה לקאמפ נואו שמחזיקה יותר בכדור, מתמסרת יותר ולוחצת ברמה שבארסה לא מסוגלת לחבר יותר מ-5 פסים רצופים? זה מה שקרה בשיא הדומיננטיות של האורחת, בתחילת המחצית השנייה ועם כל הכנות, זה היה לא נעים.
לקח זמן לואלוורדה להגיב, אבל לפחות הוא הגיב. הכניס את סמדו במקום קוטיניו ועבר ל 2-4-4 האהוב עליו. עם קשר נוסף באמצע בארסה נראתה קצת יותר טוב והאמצע הפך להיות שלה אחרי ההימור של קלופ וההוצאה של ויינאלדום ומילנר לטובת פירמיניו ואוריגי. חדות וטריות של דמבלה וסווארס והיינו מגיעים רגועים יותר לאנפילד. גם ביתרון 0-3, שום דבר לא סגור.
אני חושב שטר שטגן היה נפלא (בנוהל), היכולת שלו למקם את עצמו בצורה אידיאלית לאורך השער היא מדהימה. פיקה ולנגלה רשמו משחק טוב מאוד, אבל האתגר האמיתי שלהם הוא בשבוע הבא עם פירמיניו שמצטרף לזירה.
חרף הטעות בסוף שכמעט עלתה בשער, בוסקטס היה הטוב ביותר בקישור (11 חטיפות, 12.2 ק”מ כיסוי) והיה הקשר היחיד שספג את הלחץ הגבוה והעביר קדימה (המבצע של מסי בשער השני התחיל מבוסי).
מילה על השער הראשון: לא פעם ראשונה שאלבה (17 בישולים העונה) ולואיס סווארס משתפים פעולה בהצלחה, אבל התנועה של האורגוואי שם צריכה להלמד בבתי הספר: ואן דייק פשוט נשאר קפוא. גם הנגיעה העדינה בכדור היא לא פחות ממושלמת.
מילה על ליאו מסי: אין.
טוב יש. בשער הראשון הוא התחיל את המהלך וסיים אותו בזכות המשך התנועה קדימה.
השער השני שלו הוא אחד היפים בקריירה. הסיבוב שהכדור הזה עושה, העלייה למעלה ואז הירידה למטה, המיקום בו הוא נכנס לרשת – וואו. אליסון עמד באמצע, כמו שצריך. הוא זינק כמו שצריך, עם כל ה-191 ס”מ שיש לו, ועדיין לא הצליח לשפשף את הכדור.
