הנקודות של שי אחרי הניצחון בגרנאדה:
- כיף לראות את בארסה מנצחת, במיוחד שמורידים ציפיות 😜
- כיף לראות את מסי שמח, את דה יונג רוקד במגרש, את בוסקטס שהתחפש (לפחות אתמול) לבוסקטס האגדי ואת כדורגלן העבר אומטיטי שחזר עם מכונת זמן ל 2016 (לפחות אתמול).
- האם ווסקה, בילבאו (במיוחד בעונה הזאת) וגרנאדה הן מדד למשהו? לא ממש וצריך לקחת הכל בפרופורציות. אבל לפחות קומאן קיבל את המומנטום שהוא חיכה לו הרבה מאוד זמן ובארסה מגיעה לחצי הגמר של הסופרקופה נגד סוסיאדאד, כשאוהדיה פחות נוטים לדמיין כמה חתיכות נקבל. זה עדיין לא מבטיח לנו כלום כמובן.
- מה השתנה? 3-3-4 משחק שלישי ברציפות. בוסקטס אחורי (אפילו שיחק לפעמים בין הבלמים), דה יונג 50-50 ופדרי 30-70. קומאן דיבר על הקווים בקישור ורואים את השיפור באספקט הזה. לא המשולשים של פפ, אבל משהו סביר לבארסנל הזאת. איך זה יעמוד מול קבוצה לוחצת וקבוצה שיודעת להתמודד מול לחץ? עוד חזון למועד.
- אתמול ספציפית הצמד מסי-פדרי עבד פחות טוב (רק 4 מסירות של מסי לפדרי, רק 6 של פדרי למסי), אבל לפחות הקונברז׳ן של מסי התנרמל לממוצע הקריירה שלו, אותו ממוצע שהציל את בארסה (ומאמניה) לאורך השנים וואותו ממוצע שמשנה את נושא השיחה מבכי על בעיטה בדלי ותליית שחקנים – להילולי ניצחונות.
- הנוכחות של דמבלה בצד ימין, כשהוא עם ביטחון, היא בעלת ערך עצום. הוא מרווח את המשחק תמיד, ויכול לתפעל את דסט + לחתוך לאמצע. זה לא היה משחק ממש טוב שלו אמש (היה טוב משמעותית בבילבאו), אבל הנוכחות שלו מספיקה בשביל לגרום לבארסה להיות פחות צפויה ממה שהיא בדרך כלל. קומאן עוד לא גירד את קצה הקרחון מבחינת שיתוף הפעולה האפשרי בין דסט (שעובר חבלי לידה צפויים לשחקן צעיר כמוהו) ליתוש הצרפתי.
- ריקי הוא הקראש של כולנו. הרבה זמן לא ראיתי אוהדים שמסתכלים עליו כאילו מדובר בגרסת הכדורגל של לואיסנה לופילטו. כשהוא משחק, אתה מחייך. אי אפשר לשלוט בזה, ואפשר רק לדמיין בחלומות קישור עתידי של פדריקי ודה יונג.
- יהיה בסדר.
