אמנם זהו סיקור למשחק הליגה הקרוב והרי בבארסה עסקינן, אבל אין ספק שזו תמונה שהייתי שמח להתמקד בה עבור סיכום הפגרה החולפת (שעוד מעט גם שבה). ניצחון קשה מאוד ומוזהב של הרבה אופי ונחישות מצד האלביסלסטה, אשר התקשו מאוד לשחק בצורה מגובשת בגבהים של לה פאס, הצליחו איכשהו להיכנס בכוח למשחק, לבצע כמה מהלכים מרשימים כשבכולם מסי מעורב ולנצח באצטדיון שבו רק שתי נבחרות בדרום אמריקה הצליחו לנצח ב-4 השנים האחרונות, אצטדיון שבו ארגנטינה לא ניצחה כמעט 16 שנים, אצטדיון שבו ברזיל לא ניצחה במסגרת מוקדמות המונדיאל מאז פאקינג 1985. ליאו הוא הקפטן של הנבחרת והוא הקפטן של בארסה, המחויבות שלו מעולם לא הוטלה עבורנו בספק ולכן אותה מחויבת – לא מחויבת – בחיוכים. אבל אין ספק, אנחנו יודעים שכשמסי מחויך, כשדברים מסביבו עובדים מבלי שהוא עצמו ייאלץ להיות אחראי להם ב-99 אחוז, זה אומר רק טוב. סליחה עם נשמעתי לרגע כמו מערכון של הגשש.
כעת, בחזרה למציאות העדיין הזויה שהיא עונת הכדורגל הנוכחית. בארסה יצאה לפגרה לאחר תיקו 1-1 סביר ומאכזב כאחד: סביר, כי סביליה של העונה היא קבוצה ענקית עם הגנה פנטסטית ואופי קצת יותר משכנע אך בעיקר הרבה יציבות ו-1-1 מולה, גם ביתי, זה בסדר. מאכזב, כי לא בטוח האם קומאן יכול היה לפתוח בהרכב חזק יותר מול סביליה ואם נראינו כה תשושים, אובדי עצות ונטולי שליטה על מרכז המגרש בהרכב החזק ביותר או אפילו ה-כמעט- חזק ביותר, זה מדאיג משהו. עם זאת, כמובן שיש עוד דרך ארוכה מאוד ונראה שהשחקנים מרוצים מהעבודה של המאמן. וכן, זכורים לנו זמנים בהם השחקנים היו מרוצים גם מהעבודה של ואלוורדה אז הרבה מאוד זה לא אומר. עוד באותה מציאות, המלחמה בין מארגני הצבעת אי האמון להביא אותה כבר לקיומה המעשי שתאורטית אמור להגיע בתחילת נובמבר, שבועות ספורים מעכשיו, אל מול חברי ההנהלה שלא בוחלים, לא מתביישים ולא חושבים פעמיים לרגע על להשתמש בכל טריק וכל טקטיקת אשפה אפשרית בשביל להעביר עוד זמן עד שיוכלו לברוח ללא פגע. גרירת רגליים, אחיזה בציפורניים, מה שתקראו לזה. נחיה ונראה, נקווה לטוב ועוד נקווה שמארגני ההצבעה לפחות מודעים בדיוק למה שברתומאו וחבורת הזבל שלו מנסים לעשות כאן.
הדבר השני הקשה מאוד שקומאן יצטרך להתמודד עמו אלו הרוטציות. שחקנים יצאו לפגרת הנבחרות כשמאחוריהם קיים כבר עומס משחקים ועומס דקות שמשחק תפקיד חזק לצערנו. זה גם מגיע בתקופה לא נוחה עוד יותר עם המשך של רצף משחקים קשה מול חטאפה בחוץ מחר בערב, פתיחת שלב הבתים של ליגת האלופות, הקלאסיקו בבית וכן היציאה למשחק הקשה בטורינו. זה מביא אותנו לדבר הראשון שקומאן יהיה מוכרח להתמודד איתו והוא די מובן מאליו – מסי חייב לנוח. אחרי 0 דקות מנוחה העונה ו-180 דקות מתישות וקשות מול נבחרת קשוחה כל כך כמו אקוודור ובאצטדיון המוות של בוליביה, אין מנוס מלתת לקפטן לנוח בטח לפני משחק עונה. כך גם סרג’י בוסקטס וגריזמן אשר הותשו במדי הסלקסיון והטריקולור בהתאמה, אבל מן הסתם יש כיום יותר פיתרונות להיעדרות של שניהם מאשר זו של הפרעוש.
אמנם, קשה יהיה לראות את קומאן פותח ללא מסי מול האסולונס. פיאניץ’ וטרינקאו נכנסו לסגל בסוף אך הם עוד בספק, כך גם פירפו אגב. ג’ורדי אלבה איננו כשיר ואנו עדיין ללא טר שטגן שמנסה להקדים את חזרתו ככל שניתן אך קשה לראות את זה קורה לפני סוף החודש. משזה נאמר לגבי טר שטגן, אגב, אכן שכחתי בפעם שעברה לפרגן באותה נשימה לנטו אשר עושה עבודה מצוינת עד כה בין הקורות. לא נעלם מעינינו לרגע. הו, כמובן שגם סמואל אומטיטי עדיין לא איתנו. לאנגלה חוזר מהשעיה.
מה שלומך חטאפה?
פה או חטאפה? האסולונס בצעד מעורר השראה שינו את שמם מחטאפה ל-פה לקראת המשחק (Fe – אמונה), כמחווה של עידוד ותקווה בזמן שמשבר הקורונה ממשיך להכות בעולם וחוזר לסגור חלקים נרחבים בספרד ובמדריד בפרט: “בעונה הקשה הזו, לא לאבד את האמונה זה לנצח בכל”.
כל מי שעוקב אפילו קצת אחרי הליגה הספרדית והקבוצה הקטנה ממדריד יודע שמאז שחזרה לליגה בעונה 17-18, חטאפה היא אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביותר בספרד. הל, היא נותנת פייט לכל קבוצה בכל ליגה אחרת כנראה (במשחק נתון). ב-3 העונות מאז שחזרה היא סיימה פעמיים במקום השמיני ופעם אחת במקום החמישי, אבל ההגנה שלה סיימה כשלישית בטיבה, כשניה בטיבה (יחד עם ולנסיה) ובעונה שעברה כרביעית בטיבה (השאירה את בארסה מאחור וב-2 העונות שקדמו לה ספגה הרבה פחות מריאל מדריד). עד היום היא שומרת על ממוצע של ספיגת פחות משער אחד למשחק (0.70). חוסה בורדלאס ממשיך לעשות עבודה נפלאה בבניית משחק הלחץ והצפיפות הכה ממושמע של האסולונס ובכיכובם של דז’נה, ניום, דמיאן ומארק קוקורייה הנפלא שממשיך להיות אחד המגנים \ קיצוניים הטובים והמלהיבים של הליגה בזמן שהנהלת האשפה ממשיכה להתעלם מצרכי הקבוצה.
העונה שעברה לא התנהלה כפי שחטאפה הייתה רוצה. היו לה שלושה הפסדי ליגה עד פגרת החורף כשגם אלו היו הפסדים מובנים לבארסה, לאתלטיקו ולסביליה. היא יצאה לפגרת הקורונה הממושכת כשהיא במקום הרביעי (!) ועם 25 ספיגות ב-27 מחזורים, אך חזרה לא טוב לליגה ביוני וספגה עוד 12 שערים במשחקים שנותרו מה שהוציא אותה מהמקום הרביעי ואפילו מהמקום לליגה האירופית עד למקום השמיני. האסולונס הצנועים התקשו להתמודד עם החזרה לליגה ולאירופה גם כן, כאשר פגשו את אינטר בשמינית גמר הליגה האירופית והפסידו 2-0.
בשוק הקיץ חטאפה לא עשתה שינויים מרחיקי לכת בסגל עצמו, אבל כן רכשה כידוע את קוקורייה תמורת 10 מיליון יורו (תודה לנחש במשקפיים) ורכשה גם את אנס אונאל החלוץ הטורקי בן ה-23 שניסה למצוא את מקומו במנצ’סטר סיטי ונדד בהשאלות, ניסה למצוא את מקומו בויאריאל ונדד בהשאלות, כעת תמורת 9 מיליון יורו הוא הגיע לחטאפה שם ינסה לעשות את אותו הדבר. עוד עסקה מעניינת היא השאלתו של קוצ’ו הרננדס הקולומביאני, עוד חלוץ שהושאל לחטאפה מווטפורד אחרי שכבר הושאל בעבר לווסקה ומיורקה. בווסקה שיחק שנתיים ואף כבש מולנו במדיה (שער ראשון מתוך תבוסת 8-2 שהאחות הקטאלונית חטפה מאיתנו). אין שמות מרעישים בין אלו שעזבו את חטאפה, מלבד אנריק גאייגו החלוץ הקטלוני (היה באספניול ב’) שהגיע בגיל 33 לחטאפה בעסקה משונה תמורת 6 מיליון יורו, בקושי שותף ועזב די מהר לאוססונה.
חטאפה שיחקה כבר ארבעה מחזורים כשמה שבולט בהם זהו הקרדיט הגדול שנותן בורדלאס למושאל החדש, קוצ’ו הרננדס, אשר פתח בכל המשחקים עד כה ושעבורו סופסלו בשני משחקים כל אחד חיימה מאטה ואנחל רודריגס, הכובשים המצטיינים של הקבוצה בעונה החולפת עם 11 ו-10 שערים בהתאמה. בורדלאס משלב ביניהם לסירוגין אך מלבד זאת, שומר על הרכב אחיד, קבוע ויציב:
סוריה.
סוארס, דז’נה, אצ’ייטה, אוליברה.
ניום, ארמבארי, מקסימוביץ’, קוקורייה.
מאטה \ אנחל, הרננדס.
לאסולונס 7 נקודות מ-12 אפשריות עד כה. במחזור הראשון חיימה מאטה העניק ניצחון 1-0 על אוססונה; במחזור השני תיקו 0-0 אצל אלאבס; במחזור השלישי 3-0 מרשים מאוד על בטיס עם צמד של אנחל ואחד של קוקורייה כאשר קוצ’ו מבשל שניים מהם; במחזור האחרון לפני היציאה לפגרת הנבחרות: תבוסת 3-0 אצל ריאל סוסיידאד.
בעונה שעברה ובסך הכל:
היריבות המעניינת בין חטאפה ובארסה ממשיכה לתפוח ועדיין היא מהצעירות של בארסה עם מועדונים בליגה הראשונה של ספרד. מאותו ניצחון 2-1 קשה אצל חטאפה בעונת 04-05 (מארקס, דקו), בארסה שיחקה בקולוסיאום אלפונסו פרס הביתי 15 פעמים, ניצחה 11 פעמים מתוכן, הפסידה פעמיים והוציאה תיקו פעמיים. מחר יהיה המשחק ה-16 אצל חטאפה.
חטאפה לא מצליחה לנצח את בארסה בביתה מאז עונת 11-12, אז 1-0 של חואן ואלרה העניק לה סנסציה. מאז, 6 הפסדים ותיקו אחד, ביניהם המאניטה המשוגעת הזאת והיחידה שלנו אצל חטאפה עד כה, דווקא מעונת 13-14 הרעה. בלי מסי ובלי ויקטור ואלדס הפצועים, פדרו באחד המשחקים הגדולים שלו במדי בארסה כובש שלושער מדהים וסוחט פנדל אחד עבור ססק פברגאס שגם השלים צמד במשחק. כל זה גם מגיע אחרי פיגור 2-0 מוקדם (!), 5-2 בסיום. התקציר:
בעונה שעברה 2-0 יעיל וקשה אצל חטאפה ללא מסי, עם גולאסו אדיר של לואיס סוארס מבישול נדיר של טר שטגן (!), ג’וניור פירפו כבש את השער השני, שערו הראשון והיחיד עד כה בקבוצה בכל המסגרות. הנה שני השערים:
ומה לגבי מדד מסי? מטורף כרגיל. למסי 19 שערים מול חטאפה בכל המסגרות וב-25 משחקים. 13 מהשערים הללו נכבשו בליגה, 7 בבית ו-6 בחוץ. בכל השערים הללו חטאפה לא נכנסה עדיין למועדון השלושערים של ליאו, אבל כן יש למסי 4 צמדים (!) מול האסולונס, 3 מהם בגביע. למסי יש בליגה יותר שערים שכבש מול חטאפה מאשר הופעות מולה בהן לא כבש. את שערו האחרון כבש מסי בעונת 18-19, גם אז אצל חטאפה, בניצחון 2-1. האם יש בכלל צורך להזכיר מה היה שערו הראשון מול חטאפה (לחצו על הסרטון וכנסו ליוטיוב לצפיה בשידור של נדב יעקבי)?…
אחלה שער בכורה לכבוש נגד קבוצה כלשהי. המסידונה נכבש אמנם בגביע בעונת 06-07, שערו הראשון של מסי מול חטאפה בליגה הגיע בעונת 08-09 כשמסי כובש את השער היחיד מול חטאפה קשה ומתסכלת, שער ניצחון 1-0. גם את השער הזה כבש כמו שחקן ענק:
