אז מה היה לנו? פפ גווארדיולה שוב הימר ושוב צדק עם ה 3-4-3 שפירק את אתלטיקו לגזרים. ל 3-4-3 יש חסרונות וראינו אותם במשקוף הפתיחה של טיאגו (החיקוי הלא מוצלח). אולם הקולצ’ונרוס כמעט ולא לחצו את בארסה בחלק המגרש שלה, ואת הקישור היא בוודאי לא יכולה ללחוץ.
מי שכן לחצה היא בארסה, והמחצית הראשונה הייתה אחת שאפשר לשמור לקלטות מבחינת משחק הלחץ. האורחים ממדריד לא הצליחו לבצע יותר מ-7 מסירות רצופות ובשיא הלחץ, גם לא 2 ו-3.
במחצית השנייה עם החזרה של פיקה להגנה גווארדיולה שב ל 4-3-3 ושיחרר את הרסן מדני אלבס שעלה למעלה, אבל את כל ההצגה שדד וגנב הילד מרוסאריו, עם ה-17 שלו מול אתלטיקו (!!!), נתון מדהים. הפער מקובאלה עומד עכשיו רק על 4 שערים.
עוד ראויים לשבח: צ’אבי עם עוד ניווט מוצלח של הספינה ופאקינג 13 ק”מ שהוא שורף בכל המשחק הזה. תיאגו מיד אחריו עם 12.2 ק”מ ומספר החטיפות הגדול ביותר (7), שלא לדבר על הכיסוי בהגנה, הלחץ והקסם. מסצ’ראנו ובוסקטס העלימו את דייגו ופלקאו, שבקושי קיבלו כדורים מהקישור וההגנה בפאניקה של המדרידיאים.
הטוב: אחת המחציות הגדולות ביותר בתולדות גווארדיולה, והיו הרבה כאלה.
הרע: אנחנו עדיין מאחורי בטיס…
המכוער: החתיך והעשיר עם 2 פנדלים וגול מגעיל.
ההרכב:
ואלדס (6).
דני אלבס (7), מסצ’ראנו (8), אבידאל (8).
צ’אבי (9), בוסקטס (8), תיאגו (8), ססק (7).
פדרו (7), מסי (10), וייה (7).
מחליפים: פיקה (7), קייטע (6), מקסוול (6).
83,581 צופים בקאמפ נואו.
