“לא הייתי שמח ורציתי לעזוב. לא אפשרו לי לעשות את זה בשום דרך ואני אשאר במועדון כדי לא להיכנס למאבקים משפטיים. הנהלת המועדון בראשות ברתומאו היא אסון”.
“תמיד אמרתי שאני חולם להישאר כאן. בגלל זה רציתי פרויקט מנצח במטרה להמשיך להאדיר את המורשת של ברצלונה. אבל האמת היא שאין פרויקט במועדון הזה. זה לא קיים פה כבר הרבה זמן. הם רק מאלתרים וסותמים חורים כשדברים רעים קורים כל הזמן”.
“אמרתי לנשיא ולמועדון שאני רוצה לעזוב במשך כל השנה הזאת, כל השנה. האמנתי שזה הזמן לסיים. סבלתי הרבה זמן. זו הייתה שנה מאוד קשה, סבלתי באימונים, במשחקים ובחדר ההלבשה. הכל הפך לקשה מאוד בשבילי ורציתי לחפש שאיפות חדשות”.
“רציתי לעזוב בגלל שרציתי לשמוח בשנים האחרונות שלי בכדורגל. בשנה האחרונה לא ראיתי שמחה בתוך המועדון”.
“אני אמשיך לשחק בצורה שאני משחק תמיד. הגישה שלי לא תשתנה. המקצועיות שלי לא תשתנה כי רציתי לעזוב. אתן את הכל, תמיד. אני אוהב את בארסה. אני תמיד רוצה את הטוב ביותר עבור הקבוצה ועבור חדר ההלבשה. אני תמיד רוצה לנצח ואף פעם לא להפסיד”.
“הבורופקס היה דרך להודיע למועדון לגבי הכוונות שלי. אני רוצה למלא אתגרים חדשים ולהגשים חלומות אחרים. כבר שנה שאני אומר לנשיא שאני מעוניין לחפש כיוון חדש בקריירה. לא רציתי לעשות בלגאן, זה היה בשביל לעשות זאת בצורה רשמית, בגלל שקיבלתי החלטה”.
“זה לא רק בגלל התוצאה נגד באיירן. זה דבר שהתפתח כבר לאורך הרבה מאוד זמן. אני צריך לחשוב על רווחתי ורווחת המשפחה שלי”.
“כשהודעתי על רצוני לעזוב לאשתי וילדיי, הייתה דרמה היסטרית. כל המשפחה החלה לבכות, הילדים שלי לא רצו לעזוב את ברצלונה, והם גם לא רצו לשנות את בית הספר.
אבל הסתכלתי על זה בצורה עמוקה יותר, אני רוצה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר, לזכות בתארים, להתחרות בליגת האלופות. אפשר לנצח ולהפסיד באירופה, כי זה קשה מאוד, אבל צריך להיות תחרותיים.
לפחות להתחרות על זה ולא לתת לנו ליפול בצורה כזאת ברומא, אנפילד וליסבון. אסור לזה לחזור על עצמו. זה הדבר היחיד שאני רוצה. כל זה הוביל אותי לחשוב על ההחלטה שרציתי לקיים.
חשבתי והייתי משוכנע שאני חופשי לעזוב, הנשיא תמיד אמר שאני יכול להחליט בסיום העונה אם אני רוצה לעזוב או לא.
עכשיו הם נצמדים לעובדה שלא אמרתי את זה לפני ה-10 ביוני, הם מתעקשים, למרות שבזמן הזה בכלל עוד היינו באמצע הקרב על הליגה במשבר הקורונה המזעזע הזה ששינה את כל מהלך העונה.
וזו הסיבה שאני הולך להמשיך במועדון. עכשיו אני הולך להמשיך פה כי הנשיא אמר לי שהדרך היחידה שלי לעזוב היא לשלם סעיף של 700 מיליון יורו – וזה היה בלתי אפשרי. ברתומאו לא עמד במילה שלו, הוא לא קיים את מה שאמר.
הייתה עוד דרך, והיא ללכת למשפט. לעולם לא אלך למשפט נגד בארסה או אצא נגדה כי זה המועדון שאני אוהב, שנתן לי הכל מאז שהגעתי. זה המועדון של החיים שלי שבילתי בו את כל ימיי. בארסה נתנה לי הכל ואני נתתי לה הכל. ידוע לי שלקחת את בארסה למשפט זו אף פעם לא הייתה אופציה בראשי.
מתאו עדיין די עצוב והוא לא מבין מה זה ללכת למקום אחר ולשנות את חייך שם למשך כמה שנים. תיאגו בוגר יותר, הוא שמע משהו בטלוויזיה ושאל אותי. לא רציתי שהוא ידע שהוא הולך להיאלץ לעזוב, לעבור לבית ספר חדש, ולחפש חברים חדשים. הוא בכה ואמר לי לא ללכת. זה היה מובן מבחינתי. זה קרה גם לי. ילדיי קטנים. זה קשה מאוד לקבל החלטה כזאת.
אני אוהב את ברצלונה ואני לא הולך למצוא מקום טוב יותר מזה. ועדיין, יש לי את הזכות להחליט בעצמי. רציתי לחפש מטרות חדשות ואתגר חדש. ואחרי זה התכוונתי לחזור, כי כאן בברצלונה יש לי הכל.
הבן שלי, המשפחה שלי, הם גדלו כאן והם שייכים לכאן. לא היה שום דבר לא בסדר או בעיה ברצוני לעזוב. רציתי את זה, הייתי זקוק לזה, המועדון היה צריך את זה – וזה היה טוב לכל הצדדים. הרגשתי שהמועדון זקוק לדם חדש וצעיר יותר. אשתי, עם כל הכאב בנשמה שלה, תמכה בהחלטתי לאורך כל הדרך”.
“לקחתי את הזמן בגלל שהתבוסה לבאיירן הייתה מאוד קשה. ידענו שהם יריבים קשים, אבל לא ידענו שנסיים ככה, להראות כל כך רע. זה היה מראה רע עבור המועדון וברצלונה. רציתי שהזמן יעבור”.
“כאב לי מאוד שפקפקו בברסלוניסמו שלי וכמה שאני אסיר תודה למועדון הזה. אני אוהב אותו מאוד ולא יהיה מקום שאני ארגיש אליו יותר”.
“הכל קצת פגע בי, החברים של מסי, כסף. הרבה דברים נאמרו שיכלו לפגוע. היו לי מספיק הזדמנויות לעזוב את בארסה. כסף? כל שנה יכלתי לעזוב עבור הרבה יותר כסף”.
“יש את אלה שתמיד היו לצידי, אבל כאב לי לשמוע דברים מאנשים, מהתקשורת, שהטילו ספק באהבה שלי כלפי המועדון הזה. לא משנה אם אשאר או אלך, האהבה שלי למועדון לעולם לא תשתנה”.
“אני לא יודע מה יקרה. יש מאמן חדש ורעיונות חדשים. זה טוב, אבל צריך לראות איך הקבוצה תגיב ואם נוכל להתחרות היטב”.
