המשחק עצמו הבליט את את חלק מהחוזקות והחולשות שאנחנו מודעים להם. בצד החזק: משחק הלחץ של המחצית הראשונה היה מצוין, ראקיטיץ׳ היה סופר נייד, בוסקטס בלע שטחים ובארסה פירקה פעם אחר פעם את הקישור האחורי הלא קיים של סביליה. מעל כל זה כיכב ליאו מסי עם צמד בעיטות חופשיות מופלאות, כאילו הפעיל לעצמו עוד צ׳יט בפלייסטיישן. הראשונה נראית ממש כאילו הוא ליטף את הכדור עם נעלי בית, והשנייה – מחווה אדירה לבעיטות החופשיות של ריבאלדו. לילד הזה יש הכל.
בצד החלש: כבר ידענו מראש שמאתייה אחרי הפציעה שלו הוא הרבה יותר בלם מאשר מגן שמאלי, ואמש לא הראה לנו שאפשר לחשוב משהו אחר. הוא איבד אתמול יותר כדורים מכל שחקני ההגנה ביחד (12) עם העפות כדור חסרות תכלית ועוד הוסיף חטא על פשע באשמה ישירה על 2 השערים שהחזירו את סביליה למשחק.
מה חשב הצרפתי כשהלך לכסות את ויטולו (כשסצ׳ראנו כבר מכסה אותו) והשאיר את רייס לגמרי לבד? הפנדל בשער השלישי גם נבע ממיקום לא נכון בקריאת המשחק – מיותר, מיותר, מיותר.
לואיס אנריקה זכה לשטף ביקורות בצדק בעיתונות הברצלונאית על חוסר התיפקוד והחילופים הלא נכונים בזמן שהקבוצה שלו קורסת מנטלית. קיים איסור חמור בברסלוניסמו להכניס בלם במקום קשר כדי לשמור על תוצאה, ולוצ׳ו חטא בחטא הקדמון (גם פפ עשה זאת נגד ארסנל). לוצ׳ו גם הוסיף עוד בלגאן לחלק האחורי, וגם עבר לדאבל פיבוט של מסצ׳ראנו ובוסקטס שחירב את הקישור לגמרי, בדיוק כמו בהפסדים של שנה שעברה.
והייתה גם את שירת הברבור הרומנטית של פדרו, משהו שכאילו נכתב מראש, ואין כמו שער חשוב כזה לכתוב את הפרק האחרון שלו בקבוצה. הילד רוצה דקות, ומגיע לו.
הטוב: פוקר תארים.
הרע: פוקר שערים ברשת של טר שטגן.
המכוער: מנדרילים מרוסקים אחרי השער של פדרו.
ההרכב:
טר שטגן (6).
אלבס (6), פיקה (7), מסצ׳ראנו (6), מאתייה (4).
ראקיטיץ׳ (6), בוסקטס (6), אינייסטה (6).
מסי (8), סווארס (6), ראפיניה (7).
