בארסה עם מקדמה משמעותית לקראת הגומלין בקאמפ נואו אחרי 1-3 גדול על פאריס סן ז׳רמן. ניימאר וצמד קסום של לואיס סווארס.7 באפריל – “דויד לואיז פצוע לחודש”.
14 באפריל – מחלים באורח פלא ונכנס לסגל מול בארסה.
15 באפריל – נכנס כמחליף ואוכל 2 השחלות מלואיס סוארס.
קארמה? כן, היא וואחאד ביץ’.
ויש רק דבר אחד יותר מצחיק מכל הפארסה הזו: הרגע הזה שאתה נזכר כמה פ.ס.ז’ שילמה על הפח הברזילאי (לא דני, הפעם זה לא אתה). פאקינג 50 מיליון. 50. ח-מ-י-ש-י-ם. אז השער שלו עזר לצרפתים להדיח את מוריניו מליגת האלופות, אבל הפריזאים הם אלה שנתקעו עם הנס הרפואי הזה. צוחק מי שצוחק אחרון.
אחרי שפ.ס.ז’ הדהימה עם ה”ואן-פרסי” התורן (עוד לא למדתם לקח, אה?), הופתעתי לרגע. ואז נזכרתי במי מדובר. אז אמנם חיכיתי עם זה כדי לא לנחס (כלל ברזל), אבל עכשיו כבר אפשר: דויד לואיז הוא פח. הוא בלם וורלד קלאס כמו שאני טורקי. ואני לא אומר את זה רק על סמך המשחק מול בארסה. עוד כשקישרו אותו אלינו, לא רציתי לראות אותו לובש בלאוגראנה, עם כל הצורך שלנו בבלם. הוא לא ממש טכני, מתבסס יותר מדי על מהירות וחוכמת המשחק שלו היא חומר אש ל-Sci-Fi. אחרי הכל, לפעמים יש יתרון לזה שזובי טוב במו”מ כמו שאלבס בהרמות לרחבה. נו, אתה רואה, דני, לא שכחתי אותך.
ונעבור למה שבאמת מעניין אותנו: בארסה. זוכרים כמה צחקו על לואיס סוארס בזמנו? אמרו עליו שהוא פלופ, שהוא מחמיצן, ש-80 מיליון יורו הלכו לפח. הביקורות האלה היו מגוחכות בעליל וסוארס מראה שוב ושוב עד כמה. הוא רק היה צריך קצת זמן. 18 שערים ו-13 בישולים יש לו מתחילת העונה. אה, אופס. כלומר – מאוקטובר. ועוד מול מי? כבש ובישל 4 פעמים מול פ.ס.ז’, 3 מול אתלטיקו, 2 נגד רעל מדריד, 2 נגד סיטי, 2 בחצי-גמר גביע המלך נגד ויאריאל. ועכשיו תנסו להיזכר איזה ניסיון בליגת האלופות היה לסוארס עד הקיץ. קל לשכוח את זה כי הוא שחקן וורלד קלאס, אבל לפני בארסה, הוא שיחק בסך-הכל עונה אחת בצ’מפיונס, עם אייאקס. זה וה-80 מיליון – זה לחץ עצום, אבל הוא עומד בציפיות ובגדול.
אני חושב שהיו יותר סטרימים שעברתי בהם מאשר מצבים שפ.ס.ז’ הגיעה אליהם, אבל בכל זאת אפשר היה ליהנות מבארסה גם בלי קשר לתוצאה. היכולת הייתה נהדרת בהתחשב בכל הסיטואציה (יריבה, מעמד, אצטדיון). ולא, זה שהצרפתים היו בהרכב חסר זה לא ממש מעניין, כמו שכשלנו חסרים שחקנים זה לא אמור לעניין את היריבה. ככה זה.
אהבתי מאוד את המיקום של השחקנים. הרבה פעמים דיברתי על הרצון לראות את מסי משחק מאחורי סוארס בתוך 3-4-3. אז לוצ’ו לא הלך על זה למרות חסרונו של אוייב הציפורים, אבל ראינו את ליאו משחק דה פקטו כ-10, כמו שצריך. תוסיפו לזה את ראקיטיץ’ הרבה יותר במרכז ותקבלו מתכון לשליטה במגרש. לדעתי לקח לפ.ס.ז’ משהו כמו רבע שעה בפתיחה עד שהיא עברה את החצי. יש לציין שהסיטואציה (חסרונות + פחוול) איפשרה להמר על זה שלא יהיה שחקן בצד ימין, אבל צריך לדעת לנצל את מה שנותנים לך. מחמאות ללוצ’ו על זה וגם על מונטויה בהרכב. פעם ראשונה העונה בצ’מפיונס. ברבע-גמר אלופות.
בוסקטס ראוי למחמאות על עוד משחק נהדר, גם פיקה בנוהל, ניימאר על קור הרוח וגם טר-שטגן עם תצוגה שמראה למה הוא שוער העתיד של בארסה – ובכלל של הכדורגל העולמי. ואי אפשר בלי צ’אבי. 38 דקות על המגרש, 53 מסירות מדוייקות. יותר מכל אחד משחקני פ.ס.ז’. חבל על הפציעה של אינייסטה, אבל יכול להיות שאיזו מנוחה קצרה יכולה לעזור לו.
מי שבכלל חייב מנוחה זה מיסטר פאקט. מתייה ממשיך עם השטויות שלו ורק אלוהים יודע למה הוא מקבל עדיפות על-פני בארטרה. אם לא השער העצמי הזה, אנחנו 100% בחצי הגמר. אני לא אוהב את זה שמסצ’ראנו ובוסקטס משחקים ביחד בקישור כי אז לבארסה יש נטייה ללכת אחורה ולחשוב שהסיפור גמור, אבל אם אתה כבר הולך על זה, למה מתייה? זה נראה שגם לו אין מושג למה לוצ’ו נותן לו דקות והוא רק מנסה לראות עד כמה אפשר למתוח את החבל.
ואיכשהו, משלישיית ההתקפה, דווקא מסי מסיים את המשחק הזה בלי שער. ואולי זה דווקא טוב. ולנסיה מגיעה לקאמפ-נואו בשבת ויש איזה אחד שמחפש את השער ה-400 שלו בבארסה.
