הקשר הצעיר בראיון ל’אל פאיס’:
אתה לא מפחד להתעייף מדי אחרי מרתון המשחקים שלך העונה?
“אני לא עייף. אני, כמו כל ילד אחר, חולם רק על לשחק. כמה שיותר משחקים – יותר טוב. אני אוהב כדורגל. זה נכון ששיחקתי הרבה משחקים, אבל אני יכול לשחק לאורך כל השנה”.
תשחק באולימפיאדה?
“אין ספורטאי שלא חולם להתמודד בתחרות הזאת. וגם אם היו מבקשים ממני לשחק בנבחרת הפינג פונג, הייתי עושה זאת”.
מאיפה האנרגיה לכל זה?
“ובכן, אחרי המשחקים אני מותש כמו כולם, אבל עוברים שלושה ימים ואני כבר מוכן לשחק, עם בטריות חדשות”.
האם אי פעם עמדת בעומס כזה?
“מעולם לא שיחקתי כל כך הרבה משחקים רצופים. כילד הדבר הטבעי זה שאתה אף פעם לא מתעייף, אבל כעת אני מבחין יותר בפיזיות של הרמה המקצוענית הכי גבוהה. המפתח זה לנצל את זמן המנוחה”.
איך אתה מתאושש, פיזית ומנטלית?
“ברגעים הראשונים אני עייף, אבל אחרי יומיים-שלושה אני בסדר. אני חזק מנטלית, אני בטוח מאוד בעצמי ובמה שאני עושה. חוזק גופני זה לא אחד מהמעלות הגדולות שלי. אני מתחרה בעזרת השכל”.
למרות כל העומס הזה, אתה לא מפסיק לרוץ במשחקים. אתה משחק בצורה שחלמת כילד?
“אני תמיד מנסה להנות ולתת את כל מה שיש לי, בין אם נשארו 5 דקות או 50. אני תמיד אומר שאני עדיין ילד, שנהנה ממה שהוא עושה. אני משחק כאילו אני נמצא עם החברים שלי על הדשא”.
“כשהייתי ילד, הייתי באתלטיקה. אם אתה מתאמן הרבה בגילאים האלה, זה מפתח אותך. חלק גדול מהעמידה שלי הגיע בזכות האתלטיקה. זה עזר לי לשפר את הסיבולת שלי בצורה משמעותית. מעולם לא הייתי הכי מהיר בשטח קטן, אבל במרחקים גדולים יותר כן. רצתי הכי הרבה. עשיתי גם מכשולים, אבל פחות אהבתי את זה. נהגתי לנצח בריצות הארוכות כי החזקתי מעמד המון. השתתפתי במרוצים של 800 מטר, 3000 מ’, וקראו לי גם למרוצי שליחים של 4 על 400 מטר. התאמנתי עד גיל 15, כשחתמתי בלאס פאלמס”.
איך אתה משתלב בתוך הכדורגל של לואיס אנריקה?
“הכדורגל שאנו משחקים הוא פחות או יותר די דומה למה שיש בברצלונה, מהבחינה של להחזיק בכדור ולהתמסר אחד עם השני. זה הכדורגל שצפיתי בו מאז שהייתי ילד קטן וזה הסגנון שאני אוהב”.
האם משחק הלחץ בנבחרת גדול יותר מזה של בארסה?
“כן. לואיס אנריקה מבקש מאיתנו ללחוץ יותר. הוא אומר לנו שלפעמים זה שווה לקחת את הסיכון לאבד את הכדור בידיעה שעם הלחץ המשמעותי שלנו, נחזיר את הכדור אלינו במהירות גבוהה ובקלות. וככה נתפוס את היריבה מחוץ לעמדותיה”.
איך הרגשת כשהמסירה שלך לאונאי סימון גרמה לשער עצמי?
“זה היה מצער מאוד עבור אונאי ועבורי. הרגשתי עצוב מאוד. זה טעות שאתה פשוט לא יכול לעשות באליפות אירופה. אבל ידעתי כל הזמן שאנחנו נחזור, שנגיע למצבים ושנשאר לנו הרבה זמן לתקן. שיחקנו טוב מאוד”.
“בדקות האחרונות נגד קרואטיה לא החזקנו בכדור מספיק כפי שרצינו. היינו צריכים להיות רגועים יותר, זה חשוב להיות קר רוח. הדרך הכי טובה להגן היא לעשות את זה בעצמך בעזרת הכדור – ובשלב הזה לא עשינו את זה. ברגע שזה קרה, ספגנו”.
בוסקטס מתקן אותך הרבה?
“הוא מעניק לי עצות טובות. למשל במשחק האחרון הוא אמר לי לשחק מהר, שאני עושה את הדברים לאט מדי וזה מאט את המשחק – והוא צדק. במהלכים הראשונים לא היה לי מוצלח במיוחד, וגם איבדתי כמה כדורים. הקשבתי לו ואז נכנסתי למשחק”.
