פרדיגמת גווארדיולה: חלק 2

“עוד לא עשיתי כלום כמאמן, וזו הסיבה שאני ניגש לאתגר הזה בכזו התלהבות בלתי נשלטת. אני מוכן לעזור בכל מה שידרש, המועדון ואני נמצאים כאן כדי לעזור לשחקנים הללו לגדול על פי פילוסופיית הכדורגל שלנו. למעשה, הדרך הטובה ביותר להצמיח שחקנים היא לגרום להם להאמין שהם יכולים לנצח. אני מקווה שכל אחד בקבוצה הזו שותף לתחושת הזכות שאני מרגיש, להיות כאן”, כך אמר המיסטר בפני חדר מלא עיתונאים בקאמפ נואו באותו יום.

הוא ידע שהוא לא לקח על עצמו משימה קלה, וכולם סביבו הזכירו לו כל הזמן מה היא הליגה הרביעית: גיהנום. תוך זמן קצר הגיע האתגר הראשון שלו כמאמן. מכיוון שהקבוצה השניה נרשמה בליגה הרביעית, נאלצה ברצלונה לבטל את הקבוצה השלישית (שתי קבוצות מאותו מועדון לא יכולות לשחק באותה ליגה – צ.ב.). פפ נאלץ למזג שתי קבוצות לאחת.

בשתי הקבוצות יחד היו 43 שחקנים, ופפ היה צריך ליצור קבוצה בת 24 שחקנים בלבד. פפ לקח ששה שחקנים מהקבוצה השלישית ושחרר 17 אחרים. מהקבוצה השניה הוא לקח גם ששה שחקנים ושחרר חמשה עשר. שני שחקנים בלבד, בויאן קרקיץ’ וג’ובאני דוס סנטוס, קודמו לקבוצה הראשונה. בנוסף לשנים עשר השחקנים האלה צירף פפ ארבעה שחקנים מקבוצת נערים א’ (ביניהם בחור צעיר ולא מוכר בשם סרחיו בוסקטס)
השמונה הנוספים יגיעו ממועדונים אחרים. מאוחר יותר בעונה יקדם פפ שחקן של קאדטים א’, בחור בשם גיא אסולין. הצירוף של שחקנים מעל גיל 21, שיכולים לשחק בקבוצה שנתיים לכל היותר, היה צעד מהפכני. הוא שבר את המסורת הישנה בתקוה שהקבוצה תהפוך להיות תחרותית יותר. השחקנים האלה, שכונו “עמודי התווך”, הפכו להיות חלק חשוב בקבוצה השניה. הם הפכו להיות חלק מהמערכת, ולמען האמת זה נשאר כך עד היום. אבל בואו ונביט יותר מקרוב על הקבוצה.

כשלקח את בארסה ב’, לא הייתה לפפ ברירה אלא לשחרר מספר שחקנים. זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שלו כמאמן, את מי להשאיר ולמי לרסק את החלום. בגילאים הצעירים זה אפילו קשה יותר, כי אין לדעת מי יממש את הפוטנציאל שלו ומי לא. פדרו, למשל, כמעט שוחרר מהמועדון אלא שפפ החליט להשאיר אותו אחרי עצה מטיטו וילאנובה. חמש שנים מאוחר יותר, פדרו זכה בכל תואר כדורגל אפשרי עם בארסה. קשה לדעת מי מאותם שחקנים ששוחררו היה מפתח עתיד דומה. אך המשימה הייתה צריכה להתבצע, ופפ היה האיש שהיה צריך לעשות אותה. זה הופך להיות פחות הגיוני כשחושבים על כך שהוא היה צריך לעשות את זה אחרי ששה אימונים בלבד.

בסופו של דבר, 32 שחקנים נאלצו לעזוב את המועדון. אלו היו 32 חלומות מנופצים של 32 ילדים. קשה, אבל מיומו הראשון בתפקיד לא היסס פפ לקחת החלטות קשות. מה שכן, פפ עשה ככל שביכולתו כדי לעזור לחבר’ה שנאלצו לעזוב. מספר דייויד טרואבה ב׳אל פאיס׳:
“פפ חיפש קבוצות לשחקנים שנאלצו לעזוב. הוא נפגש עם ההורים שלהם, כשדמעות בעיניו, ושמע על חלומות ילדות שהתמוססו, חלומות של ילדים שחשבו שכדורגל חשוב יותר מהחיים עצמם. כאלה שהזניחו את הלימודים, כי הכדורגל קרא להם. בניית הקבוצה הייתה עבודה של “לבנים ומלט”, מלאכה קשה, מתסכלת וכפיית טובה. אתה צריך להחליט האם אתה משחרר ילדון בשם פדריטו, ונותן לו ללכת לגאבה, או שאתה משאיר אותו אצלך”.
במאי 2007, בארסה ב’ צעדה אל תוך הגיהנום של הליגה הרביעית. קבוצה ללא נשמה, ללא עתיד וללא יעדים קונקרטיים וברי השגה. זו הייתה קבוצה שסבלה מכך שהמועדון התעניין אך ורק בהצלחת הקבוצה הבוגרת לטווח הקצר. מי ששילם את המחיר ונזרק לסלעים היו ילדי הקבוצה השניה. המרחק בין הקבוצה השניה לראשונה מעולם לא היה גדול יותר.

לקבוצה הצעירה לא הייתה תוכנית. פפ גווארדיולה הגיע עם אחת כזו, והפך את הקבוצה הצעירה למכרה יהלומים. לא אכנס לפרטי התוכנית כרגע, לעצלנים מביניכם, הנה עיקרי התכנית בקצרה.

פפ חילק את הקבוצה לשתי קטגוריות: “פנינים” ו”עמודי תווך”.

“עמודי התווך” היו השחקנים שהוחתמו מקבוצות אחרות. הם אלו שנועדו להשאיר את הקבוצה תחרותית. על פי רוב הם היו מעט יותר בוגרים, מנוסים, ומטרתם הייתה לתחזק את הקבוצה ברמות הגבוהות, ולשמש מצע שעל גביו יפרחו ה”פנינים”. על מנת להגיד שחקן כ”עמוד תווך” יש צורך לקחת בחשבון את גילו, אופיו ועמידותו. הוא צריך להיות בין הגילאים 21-26, להיות מתואם עם קו הנבדל הקבוצתי, לתמוך בהתפתחות של השחקנים הצעירים, והוא אמור להישאר בבארסה ב’ למשך לא יותר משנתיים כדי לא להיתקע שם. השחקן מגיע לבארסה ב’, כדי לנצוץ מאבק הכוכבים של המותג הברסאי ולהשיג חוזה טוביותר בהמשך במקום אחר. דוגמאות לעמודי תווך כאלה הן: קרוקולס, צ’יקו, דימאס, אברהם, אספאסאנדין, צ’אבי טורס ו-ויקטור ואסקס.

הפנינים הם הילדודס שבאים ממחלקות הנוער של המועדון. הם חולקו לשתי חטיבות: צעירים “עשויים” לחלוטין (כאהל שצריכים לבצע בתוך שנה שנתיים את הקפיצה לקבוצה הבוגרת), וצעירים בשנתם האחרונה (שעדיין משחקים בקבוצת הנוער), שצריכים שנה וחצי עד שנתיים וחצי כדי להוכיח את עצמם. “הפנינים” צריכים לעבור שלושה שלבים לפני שיגיעו לקבוצה הראשונה המיוחלת.
שלב ראשון: החובה היחידה בשלב זה היא להתחרות. לא מצפים ממך לכלום, ואתה לא נענש על טעויות. אבל אתה צריך לדעת את המתודות המקצועיות ולהרוויח דקות.

שלב שני: כעת השחקן כבר חלק מהקבוצה, והוא אחראי על מצבו באופן כללי.

שלב שלישי ואחרון: זה השלב שיקבע את עתיד הפנינה. האם הוא יזכה להיכנס למועדון המצומצם של האנשים שזכו ללבוש את חולצת הקבוצה הראשונה. בשלב הזה מצופה מהשחקן להוביל את הקבוצה, והוא אחראי באופן ישיר על ההתפחות שלה. זה השלב שקובע את עתידו של השחקן.
כל שלב לוקח בין ששה לתשעה חודשים. שחקן שמגיע לבארסה ב’, הוא שחקן שסיים את המסלול בקבוצת הנוער, ויש לו שנתיים להראות מה הוא שווה בבארסה ב’. הצליח? נהדר. לא הצליח? לא נורא, יש לו המון ידע וכישורים שיסייעו לו לפתח קריירה במועדון אחר.

אם השחקן הוא סופר מוכשר, אפשר להאיץ את התהליך, אך השחקן חייב לעבור את שלושת השלבים. בבארסה ב’ של פפ היו פנינים רבות, דוגמת מארק ואליינטה, ויקטור סאנצ’ס, ז’פרן, אורבאנו, רואדה, מארק קרוסאס, טוריביו, פדרו, פאו טורס, אוייר, יאגו פאלקה, בוטייה, בוסקטס, גיא אסולין ותיאגו אלקנטרה. חלקם השתלבו בקבוצה הבוגרת, חלקם הגיעו אך לא הצליחו להוכיח את הכישרון שלהם ואחרים עזבו את המועדון.

חווית ההצלחה בבארסה ב’ ובמחלקות הנוער בשנים האחרונות הן תודות לגווארדיולה וצוותו. זה כבר לו רכבת שחקנים שבאים והולכים, אלא בית הספר והמכינה האולטימטיבית לכדורגל, עם תוכנית ברורה ויעדים מוגדרים. מה שפפ עשה בבארסה ב’ נראה כיום כמו ההחלטה החשובה ביותר של בארסה בעשור האחרון. תודות לכך אנו עדים היום לתופעה של צעירים מוכשרים רבים שמגיעים ממחלקות הנוער והקבוצה השניה, ולעובדה שב2012 שיחקה ברצלונה עם 11 שחקני קאנטרה על המגרש. עם קבוצה שניה כמו שהייתה ב2007, זה לא היה קורה לעולם.


צוד בדיחי

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023