בארסה ב’ הייתה קבוצת ליגה רביעית, אבל זה לא מנע מפפ לייצר אווירה קרובה ככל הניתן לקבוצת ליגה ראשונה. מההתחלה גווארדיולה דאג לכך על ידי הצגת סדרה של רוטינות והרגלי עבודה, מערכות ושיטות. הוא רצה לשלוט בכל דבר, דיאטות שחקנים, מנוחה וזמן החלמה. הוא הקפיד לעשות סקאוטינג לקבוצות היריבות, להקליט את המשחקים שלהן ושימוש בעוזרים ואנשי צוות על מנת לקבל דיווחים מפורטים ככל האפשר על היריבה.
במקרים בהם הרגיש פפ שאין לו מספיק מידע על היריבה הוא פשוט היה הולך למשחק שלה בעצמו. הוא דרש מעצמו לא פחות ממה שדרש משחקניו, ממש כשם שעשה לאחר מכן בקבוצה הראשונה. פפ הוא פרפקציוניסט, הוא תמיד יהיה ראשון להגיע ואחרון לעזוב, הוא ידרוש דיווחים ועדכונים יומיים מהצוות שלו. שום דבר לא נותר ליד המקרה. ואנחנו מדברים על הליגה הרביעית, כן?
בספרו ׳פפ גווארדיולה, ניצחון מסוג אחר׳ מספר גיים באלגה כי גווארדיולה אמר לשחקניו בנאומו הראשון כמאמן: ״אני יכול לחיות עם זה שתשחקו רע שוב ושוב, אבל אני דורש מכם לתת את המאה אחוז בכל משחק״. הוא דרש משחקניו להתנהג כמקצוענים, גם אם הם לא נחשבו לכאלה, ותמיד להיות תחרותיים. “המטרה היא להתקדם”, היה אומר להם המיסטר, “אנחנו לא נתקדם בלי לנצח, ואנחנו לא ננצח בלי מאמץ”. פפ, כמו פפ, גם דרש משחקני ההתקפה לראות את עצמם כמגנים, ומשחקני ההגנה לראות את עצמם כמתחילי ההתקפה. לא משנה מה קרה, סגנון המשחק לא היה פתוח למשא ומתן. “כולכם מכירים את פילוסופיית המשחק של המועדון הזה”, היה אומר פפ לחניכיו, “אני מאמין בה, אני מרגיש אותה, ואני מקווה להנחיל אותה לכם. אנחנו צריכים להיות אמביציוזיים ולנצח על מנת להתקדם. אין שתי דרכים לעשות את זה. אנחנו צריכים לשלוט במשחק, ולא להיות נשלטים על ידיו”.
פפ הוא פרפקציוניסט מהסוג שאף פעם לא משאיר כלום ליד המקרה. לכן הוא נאלץ לסמוך על האנשים הסובבים אותו. יד ימיניו, טיטו וילאנובה, מאמן השיקום אמילי ריקארט, ומאמן הכושר אאולרי אלימיריה, הם קבוצה של חברים בלתי נפרדים מאז שנפגשו לראשונה כילדים בלה מאסיה. כפי שממשיך להסביר באלגה בספרו, האיכות הטכנית של השחקנים שהגיעו מלה מאסיה לא הייתה מוטלת בספק, אבל פפ הבין שהוא צריךלהוסיף אינטנסיביות לאימונים ובעיקר – ללמד אותם איך לנצח.
בדיוק כמו שיקרה מאוחר יותר, כאשר פפ אמן את הקבוצה הראשונה, גם משחקו הראשון בבארסה ב’ נפתח בהפסד. בשני המקרים, המבקרים חגגו. “יותר סטייל מכח”, כתב עיתונאי אחד, ואחרים תהו האם הוא באמת מתאים לאימון. זמן קצר לאחר פתיחת העונה הכושלת, הלך פפ לבקש עצה מיוהאן קרויף. היו לו שני שחקנים שהוא לא ידע מה לעשות איתם, הוא לא יכל לשלוט בהם, הם לא היו מוכנים להקשיב למה שהוא אמר, והוא הבחין כי היחס שלהם חלחל גם לשאר הקבוצה. הבעיה הייתה שהם היו שניים ממנהיגי חדר ההלבשה, והשחקנים הטובים ביותר. “תיפטר מהם”, יעץ לו האגדה ההולנדית, “אתה עלול לאבד משחקים אחד או שניים, אבל אחר כך יתחילו לבוא הנצחונות, ושני האיחו דה פוטאס כבר לא יהיו אצלך בקבוצה”. פפ הקשיב לו ונפטר מהזוג, תוך שהוא מייצב את כוחו בחדר ההלבשה ושולח מסר ברור לשאר. מאוחר יותר קיבל פפ החלטה דומה בקבוצה הראשונה כששלח את רונאלדיניו ודקו לארוז את המזוודות שלהם.
אם הקבוצה השניה הייתה מרושלת לפני הגעתו של פפ, הוא לא נתן לזה לקרות יותר. הוא דאג מההתחלה שכולם ידעו מה הוא מצפה משחקניו. אם היה צורך לתת נזיפה או קנס, הוא היה נותן. בדצמבר 2007 שיחקה בארסה ב’ נגד מאנסואו, הקבוצה כבר הובילה 2-0, אך במחצית השניה הורידה רגל מהגז ואפשרה ליריבה להשוות. “הנזיפה שקיבלנו לאחר מכן הייתה אדירה”, משחזר אחד השחקנים בריאיון ל׳אל פאיס׳, “פפ סגר את דלת חדר ההלבשה ואמר לנו שלרבים מאיתנו לא מגיע ללבוש את החולצה הזו, שהצבעים הללו מייצגים כה הרבה רגשות של אנשים, ואנחנו לא מתייחסים אליהם בכבוד הראוי. זה היה מבהיל”.
כשדברים מחדר ההלבשה דלפו ל׳ספורט׳, פפ יצא מדעתו. הוא הגדיר את ההדלפות כ”בגידה בחברי הקבוצה”, מספר אחד השחקנים.
מקרה אחר בו הדיח פפ את אחד הכוכבים שלו, היה הסיפור של הקפטן, מארק ואליינטה שעזב את חדר הכושר חמש דקות מוקדם מדי. ”אין משקולות – אין משחקים”, אמר פפ כשנדרש להסביר את ההחלטה.
ככל שהתקדמה העונה, נקראו עוד ועוד שחקנים ללבוש את חולצת ההרכב בקבוצה הראשונה, אך זה לא מנע מפפ לדרוש מהם את אותה התמדה שדרש מהאחרים. לדוגמה, במשחק השלישי של העונה, בדקה ה-46, החליט מארק קרוסאס שאין לו כח לרוץ לאחר שאיבד את הכדור. פפ החליף אותו מיד. “זה הכניס אותנו לפרופורציה”, מספר אחד השחקנים הצעירים, “שאלנו את עצמנו, אם זה מה שהוא עושה לשחקן הקבוצה הראשונה, מה הוא יעשה לנו אם נזלזל?”
“זו לא הליגה הרביעית, זו קבוצת המילואים של בארסה – לא כל אחד יכול להיות כאן” היה משנן פפ לשחקניו. הכבוד לשחק עבור המועדון היה הרבה מעבר ללבישת החולצה בימי משחק. פפ דרש סטנדרטים גבוהים מהשחקנים שלו בכל זמן,כולל מחוץ למגרש. הוא אסר את השימוש בטלפונים ניידים בשטח האימונים ובאוטובוס הקבוצה.
השחקנים נקנסו ב 120 יורו אם הם איחרו לאימון. עוצר יציאות הונהג החל מהשעה 12, מפרי העוצר פעם אחת נקנסו ב 1,500 יורו פעמיים, והקנס קפץ ל 3,000 יורו בפעם שלישית השחקן אמר יפה שלום ויאללה הביתה. מאמן השוערים, קרלס בוסקטס, נשאל פעם איך היה לעבוד עם פפ כבוס. “זה היה מפחיד”, הוא ענה. רק כיום הוא מעז להודות כי היה מתגנב לחניון על מנת לעשן סיגריה בגנבה, דבר שכמובן נאסר על ידי פפ בכל מתחם האימונים.
פפ לקח את עבודתו ברצינות תהומית, כל משחק היה לחיים או למוות. מדי פעם החליקה ממנו המסכה של המאמן הקר והשקט. מה שהוביל אפילו את פפ לשלם קנסות. הוא קיבל שלושה כרטיסים אדומים במהלך העונה. עם זאת, הוא החליט במהירות שבמקום לכלוא את רגשותיו בעומדו על הקווים, הוא פשוט עבר לשימוש באיטלקית, הקוונים לא הבינו את הברכות שפפ המטיר עליהם, וכולם היו מרוצים.
באלגה מסביר בספרו כי אחת הסיבות שגווארדיולה היה כה להוט לבחון את עצמו ואת רעיונותיו עם קבוצה בליגות הנמוכות הייתה שהוא רצה לאשר תאוריה אישית: שקבוצת מילואים, כמו כל קבוצה אחרת, יכולה לשמש כאוניברסיטה לכדורגל. כי כל הקבוצות מגיבות באותה הדרך. כי בכל קבוצה בעולם, בין אם זו קבוצת אולסטאר או ליגת חובבנים של ימי ראשון, תמיד יהיה את ה שחקן שמקנא בחברו לקבוצה, את המאחר הכרוני, את הג’וקר, את האחד שחושש מעונש ולהוט לרצות, הצייתן, השקט, המורד וכן הלאה. באותה מידה גם כל יריב הוא שונה: חלקם ביישנים, אחרים התקפיים, חלקם מתגוננים ברחבה ואחרים באמצעות מתקפת נגד. העבודה עם הקבוצה השניה נתנה לגווארדיולה את ההזדמנות המושלמת לנסות ולמצוא פתרונות לסוג הבעיות אותן יפגוש בעתיד, כשיעבוד עם קבוצה ברמה גבוהה יותר. היתרון בבארסה ב’ היה שפפ יכול היה לנסות את התיאוריות שלו הרחק מאור הזרקורים והתקשורת.
