צ’אבי בראיון לקראת היורו עם כל מה שאתם צריכים לדעת עליו כמאמן:
אתה מצפה ליורו?
“כן, מאוד. יש לי תחושה שזה הולך להיות טורניר מאוד מעניין. הרבה קבוצות יתחרו היטב, ואני לא שולל הפתעות. זה ברור מאליו שהפייבוריטיות הן צרפת, פורטוגל וגם גרמניה. ספרד עם לואיס אנריקה שהוא מאמן גדול…”
האם תצפה בכל המשחקים?
“זאת הכוונה, אבל נראה אם המשפחה תאפשר לי… (צוחק). אני אנסה לראות הכל. כבר הייתי חולה כדורגל גם ככה, אבל עכשיו כמאמן אתה צריך להיות מעודכן. דברים חדשים תמיד יוצאים, שיטות חדשות, סיטואציות טקטיות שיכולות לעזור לך כמאמן. זה כמו להיות טייס, אתה מוכרח כל הזמן להתחדש”.
איך לואיס אנריקה כמאמן? שיחקת תחתיו בסוף הקריירה שלך בבארסה.
“הוא מאמן נהדר ויש לו רעיונות ברורים מאוד. הוא בחור עם המון אופי ובעל אישיות חזקה מאוד, דבר שמשכנע אותך. הוא מגה-בטוח במה שהוא עושה ואומר, וזה עובר הלאה אל השחקנים. הוא חרוץ ביותר, עובד קשה מאוד ומקצוען שיטתי. ספרד זכתה במאמן גדול”.
התואר האחרון שספרד זכתה בו היה ב-2012, האם אפשר להגיד שהם פייבוריטים?
“תגית של פייבוריטית זה כנראה יותר מדי, אבל הם כן מועמדים, במיוחד בזכות רעיון המשחק של לוצ’ו, שהוא ליזום עם הכדור, לשלוט. הפייבוריטית היא אלופת העולם צרפת, גרמניה שתמיד תחרותית, ופורטוגל שיש לה סגל ענק. יש לי כל כך הרבה דברים לראות, זה יהיה מרתק בשבילי”.
האם שמת את עצמך בנעליים של לואיס אנריקה ברגע בו הודיע שהוא החליט לא לקחת את סרחיו ראמוס ליורו?
“זה קשה, אבל יש לי תחושה שלואיס חשב על זה לעומק והרבה. אני גם בטוח שהוא שוחח עם סרחיו. לואיס מייחס חשיבות רבה להיבט הפיזי, ואם תסתכל על הסגל שבחר, אפשר לראות שהשחקנים שנשארו בחוץ הם אלו שלא היו בכושר טוב בכמה חודשים האחרונים. בטורניר של חודש אתה חייב להיות מאה אחוז מנטלית ופיזית. זה מה שלואיס שם בעדיפות, וסרחיו לא היה מאוד תחרותי ב-2021. בגלל המנהיגות הטבעית שלו והניסיון ביורו ומונדיאל הוא יכול היה להיות הכרחי, אבל זה לא הספיק”.
האם אתה מוצא קווי דמיון בין ההחלטה לנפות את ראמוס להחלטה של לואיס אראגונס לא לזמן את ראול ב-2008? האם מה שמייחד אותם זה ההתנגדות והעמידה בפני הלחץ מהסביבה שדרשה לקבל את ההחלטה הפוכה?
“לחץ תמיד יש. אני רואה את הדמיון מבחינה תקשורתית, הדיבור וההתעסקות הרבה בסוגייה. אבל לא מעבר לזה, כי במקרה של ראול זו הייתה החלטה כדורגלנית נטו, אפילו אישית הייתי אומר. לואיס אנריקה לעומת זאת הודיע שהוא דיבר עם סרחיו וזה הלך בצורה נכונה ואלגנטית. אבל היי, תמיד יהיו רעשי רקע, אין ספק”.
אף שחקן של מדריד לא זומן… האומץ הזה יכול להגיע רק תחת הפיקוד של מאמן עם הרבה אופי, לא?
“זה כי לואיס אנריקה כל כך משוכנע בעצמו. יש לו עקרונות כה ברורים שהוא דבק בהן, הוא הסתכל רק על השחקנים עצמם ולא על זהות הקבוצה שלהם. הפרוטוקול שלו זה לנתח את היכולת הפיזית, מנטלית והביצועים הספורטיביים כאחד. בסוף אתה צריך עדיפויות”.
איזה כוכב עולמי היה משדרג את ספרד?
“יש כמה. אמבפה שולט בצד הפיזי ויש לו גם טכניקה. הוא שולט בסגנון של הכדורגל המודרני. הוא דומה למסי כשהיה צעיר מבחינת הדומיננטיות הזאת של המשחק, אם נשים בצד את ההפרשים ביניהם כמובן. מסי יש רק אחד”.
בלי שחקנים כמוך, כמו אינייסטה, אלונסו, סילבה, ססק – נבחרת ספרד ירדה מהסצנה הבינלאומית. האם זה בכלל אפשרי לחזור לכדורגל בנגיעה המדהים והדומיננטי הזה?
“אם אתה באמת מאמין בזה, זה יכול וצריך להיעשות. אני מנסה את זה בעצמי באל סאד, במיוחד הודות לקאסורלה, שהוא סופר שחקן. אנחנו עובדים קשה במהלך השבוע כדי למצוא פתרונות יצירתיים חדשים למה שכל יריבה עלולה לדרוש מאיתנו. איפה השחקן החופשי יהיה, איפה יהיה השטח המת… כמאמן אתה חייב להעניק פתרונות לשחקנים בהתאם למודל המשחק, כדי שיוכלו ליישם את זה על המגרש”.
אבל האם הטיקי טאקה באמת מתה? הקבוצה השולטת הזאת, בארסה הבלתי עצירה, האם זה ניתן לשחזור היום?
“אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. יש שלבים רבים של המשחק בהם אתה עדיין יכול לשלוט, לדוגמה, אתה משתחרר מהלחץ של היריבה או אפילו מונע אותו בעזרת החזקת הכדור. או לחילופין דוחף כבר את היריבה אחורה, וכדי להתגבר על כל השורות האלה אתה צריך את הכדור כדי לתקוף את היריב. החזקת כדור היא עדיין חשובה, אבל במחשבה מה לעשות איתו, לייצר מצבים, לחפש פתרונות”.
המבקרים אמרו שהמשחק הזה לפעמים משעמם…
“זה גורם לי לגחך. אפילו עכשיו זה קורה לי לפעמים עם אל סאד. מי שהופך את הכדורגל למשעמם זו הקבוצה שלא מנסה ליזום ושיושבת מאחורה. אתה חייב להעניק לשחקן פתרונות התקפיים, חופש פעולה ויצירתיות, אבל לפעמים זה קשה כי אתה עומד מול 11 שחקנים שפרוסים על 30 מטר”.
היו לך מאמנים רבים. האם אתה זוכר סיטואציות בהם יישמת כמאמן את מה שלימדו אותך בעבר המאמנים שלך?
“גווארדיולה בשביל לצאת ממצב של לחץ דם גבוה, לואיס אנריקה בשביל תרגילים גופניים, לואיס אראגונס השפיע עם פתרונות אינדיבידואליים, הרוגע והשקט של דל בוסקה, החוזק הנפשי של קמאצ’ו, הישירות והכנות בפנים מול פנים של ואן חאל… הכל מהכל. אני זוכר היטב גם את רייקארד מהגישה שלו כלפי השחקנים. אבל לא רק המקצוענים הותירו עליי חותם, גם אבי, גם פליקס סאנצ’ס שהוא מאמן בקטאר, הצוות שלי, האחים שלי… האישיות של אדם מעוצבת ע”י ההשפעה של הסובבים אותו”.
כשחקן אתה היית המאסטר של החלק הכי ‘משחקי’ של הכדורגל, המסירה. כמאמן, אתה נהנה מעצמך באותה מידה?
“אני ממש נהנה מהיומיום של התפקיד. אני אוהב שיקשיבו לי, ואני אוהב לשים לב מתי מקשיבים לי באמת. וכשלא מקשיבים, אני מגיב בהתאם. כשהם יוצאים למשחק, ההכנות שסיפקתי להם במהלך השבוע הם גם תענוג בשבילי, לראות את זה יוצא לפועל. יש גם סבל, כמובן, כי לשחק בגביע האלופות של אסיה עם אל סאד זה גם סיר לחץ. אתה אפילו שם את כל הלחץ על עצמך”.
זה קשה לדמיין אותך מתחיל מריבה…
“המפתח זה ליצור אווירה טובה בחדר ההלבשה, ולשמור אותה. אני מחשיב את עצמי לאדם חברותי ואישי, אני מדבר אל השחקנים כל הזמן ונותן להם לדבר. אני רוצה לדעת איך הם מרגישים תמיד. ‘אם אתה חש לא בנוח, תתקשר אליי. המשרד שלי פתוח 24 שבועות ביממה. ואז יש את הצוות שלי, שהוא הטוב ביותר שיכול להיות לי. כולנו חווינו את הכדורגל של ברצלונה מקרוב, לכל אחד מאיתנו יש את ה-DNA הזה. כל אנשי הצוות שלי מבינים כדורגל באותה צורה שאני מבין וזה מאוד חשוב”.
אמרת שאתה צופה במשחקים כל הזמן כדי ללמוד, אילו קבוצות אתה אוהב לראות?
“את אלו שיוזמות עם הכדור. אלה שמשחקות בבלוק ויוצאות מדי פעם למתפרצות משעממות אותי יותר. אני נמשך לאלה שלוחצות גבוה במגרש, אלה שמציבות את קו ההגנה שלהן כמעט בחצי המגרש. הן יותר אמיצות, כל הזמן להעז”.
שמות?
“אני לא אגלה משהו חדש. באיירן, סיטי. אפילו אתלטיקו! דבר שהפתיע אותי מאוד…”
מאיזו בחינה?
“זו קבוצה של זיקיות. הם יכולים לסחוט לך את הצורה, אבל הם שולטים בפרטים הקטנים ויודעים לנטוש את הבלוק הנמוך. כמאמן אתה חייב לעבוד על כל הסיטואציות, אבל הרעיון הכללי הוא שאני מעדיף לשחק בכדור וללכת קדימה כדי לצאת מהלחץ, לא להרחיק, לבעוט ולרוץ. התיאוריה שלי היא שאתה חייב להעניק לכדורגלן את הכלים הטובים ביותר בשבילו. יש מקום לשיפור. הכישרון בכדורגל היום מתבזבז. חייבים לקדם את הכישרון, לא להרוג אותו”.
