הקלאסיקו כמו כל קלאסיקו, מוכרע בפרטים הקטנים. בארסה פתחה טוב, טוב מאוד אפילו. וכרגיל, הכניסה את עצמה לבור עם פנדל פשוט מטומטם של פיקה, מול כריסטיאנו, שבכלל הולך הצידה. משם, הכל נופל בדיוק לתוכנית המשחק של מוריניו. הגנה חזקה, ומתפרצות. המתכון בו הקבוצה הלבנה נבנתה. בארסה תוקפת, רעל מתגוננת, מעיפה כדורים למעלה, והופ 0-2, גול מכלום. אסור בתכלית האיסור ליפול לפיגור מול הקבוצה הזאת, כי היא תתוגנן והיא תטחן במתפרצות.
מעבר לתוכנית המשחק, בארסה שוב מקבלת נוק-אאוט על הקווים. ראורה שוב פוחד, ושוב מעלה את האונסה עם ססק לא בכושר, ואינייסטה תקוע באגף, יחד עם פדרו החשוך ויום חלש מאוד במשרד של מסי, משם לא תבוא הישועה. כשוייה וטייו נכנסו זה היה כבר מאוחר מדי.
רעל מדריד נעה יפה מאוד על גבי המומנטום של השער הראשון והשני, ומשם קשה מאוד לנצח אותה. בארסה קיבלה בעיטה בתחת, וכרגע, עם מאמן בובה על הקווים, לא בטוח האם היא מסוגלת לקום מהקרשים. במיוחד עם עוד קלאסיקו ביום שבת בצהריים.
ולנו נותר רק להזכר כמה פראיירים היינו במשחק הראשון.
הטוב: פברואר הרע נגמר.
הרע: עוד קלאסיקו בשבת.
המכוער: מתי בפעם האחרונה חיכיתם שמשחק יגמר?
