לרגל פרישתו של אחד מהגדולים באמת, צ’אבי הרננדס, אנחנו מביאים באופן בלעדי לבארסה מאניה, את הטור המלא מתוך הספר “אגדות דשא” אותו כתבו יחדיו שרון דוידוביץ’ ואסף כהן.
*הספר “אגדות דשא” מדרג את 50 הכדורגלנים הגדולים ביותר בדור האחרון (25 שנה), אנו ממליצים בחום על הספר ויכולים לספר שיש נציגות מכובדת לבארסה בספר.
בלי קשר, אנו תמיד בעד פיתוח תרבות הספורט בארץ ורכישת ספרי ספורט אשר נכתבו בעברית (לא תורגמו) מעודדת ונותנת תמיכה לכך שיצאו עוד ספרים משובחים העוסקים בספורט.
לינקים לרכישת הספר, בסוף הטור.
———————————————————————————
• המושך בחוטים •
טיקי-טאקה. ברצלונה. ספרד הגדולה. הכדורגל המושלם. צ’אבי הרננדס לא היה רק הפליימייקר של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק, אלא האידיאולוג, הציר עליו נבנו ברצלונה ונבחרת ספרד המודרניות. צ’אבי היה השמן במכונה המשומנת. הוא היה הצבע איתו פפ גווארדיולה צייר את היצירה המושלמת שלו. הוא היה הפילוסוף שתרגם את הפילוסופיה שלו לעולם המעשה.
“יש אקדמיות שחושבות רק על ניצחון. אנחנו חושבים על חינוך. אתה רואה ילד שמרים את הראש ומוסר, ואתה חושב ‘כן, הוא יצליח’ שתף אותו, חנך אותו”.
הפילוסופיה של קרויף ושל ממשיכיו, ובראשם גווארדיולה, אומרת בבסיסה שלצד ניצחונות צריך להשאיר מורשת של כדורגל התקפי, דומיננטי, שמח, כדורגל שידברו עליו גם הרבה שנים אחרי.
בשביל לתכנן את הכדורגל הזה צריך אנשים עם חזון. בשביל להבין ולבצע צריך גאונים. צ’אבי הוא גאון כזה. השילוב המושלם של החזון, הכוונה והביצוע הפכו אותו לפליימייקר האדיר שהיה.
דני אלבס אמר על צ’אבי שהוא חי בעתיד, הוא יודע מה הולך לקרות רגע לפני שזה קורה. עם הראש למעלה, עוד לפני שהכדור ברגליו, צ’אבי כבר ידע לאן תלך המסירה שלו. צפייה בצ’אבי משחק כדורגל נותנת תחושה שיש לו ראייה ב-360 מעלות. הוא רואה כל מה שקורה סביבו.
ה”לה פלופינה” , המהלך של צ’אבי, גרם לכך שבאופן יחסי איבד מעט מאוד כדורים במהלך הקריירה שלו. צ’אבי קיבל את הכדור, ומיד היה מסתובב ושומר עליו עם הגוף כך שהיריב לא היה מסוגל להגיע אליו. היכולת של צ’אבי לשחרר מסירה מדויקת עוד לפני שהשלים את הסיבוב היא מה שהבדילה בינו לבין שחקנים אחרים. היכולת הזו הביאה לבישול לטורס בגמר יורו 2008. לארבעה בישולים ב-2:6 ההיסטורי במדריד על ריאל ב-2009. לעוד בישול למסי בגמר ליגת האלופות 25 ימים מאוחר יותר. ולעוד כל כך הרבה רגעים בלתי נשכחים.
“חשוב מהר, חפש שטחים. זה מה שאני עושה: מחפש שטחים. כל היום. אני מחפש. פה? לא. שם? לא. אנשים לא מבינים כמה זה קשה. שטח, שטח, שטח. זה כמו לשחק בפלייסטיישן. אני חושב לעצמי ‘אוף, המגן פה, שחק לשם’. אני רואה את השטח ומוסר. זה מה שאני עושה”
ההתחלה של שיאן ההופעות בברצלונה בכל הזמנים לא הייתה מושלמת. הוא נכנס לנעליו של גווארדיולה שעזב לברשיה, בימים לא פשוטים לברצלונה. האוהדים קראו לו “המגב” (של מכונית) כי לא אהבו את המשחק שלו לרוחב. מאמנים התחלפו, האצטדיון היה חצי ריק במשחקים. עד שהגיע פרנק רייקארד וברצלונה חזרה לערכים של קרויף. באליפות שהושגה בכדורגל התקפי עם רונאלדיניו, אטו ודקו מקדימה הקהל למד שצ’אבי הוא בכלל לא שחקן לרוחב, הוא פשוט היה זקוק לדחיפה
לשחק לעומק. את המאמן והשחקנים שיגרמו לו לשחק ככה.
הקפיצה קדימה הגיעה ב-2008. גווארדיולה חזר לברצלונה, לאמן את השחקן שהחליף אותו על הדשא. צ’אבי חשב לעזוב, אבל המאמן אמר לו: “אני לא רואה את הקבוצה הזו בלעדיך”. פפ החליף את השלישייה הקדמית של רייקארד אבל המשיך לבנות את הקבוצה סביב צ’אבי.
בנבחרת ספרד לואיס אראגונס אמר לו “אני רוצה שתיגע בכדור יותר מכל שחקן אחר” ומאז, צ’אבי הוביל את ברצלונה וספרד לדומיננטיות עולמית. הזכיות בשני טורנירי יורו, כשבראשון הוא זוכה בתואר השחקן המצטיין ובשני הוא מבשל שני שערים בגמר. הזכייה במונדיאל. וברצלונה. שמונה שנים של שכרון חושים, של תארים על גבי תארים, הם עדות להצלחה של הפילוסופיה של צ’אבי וחבריו: אפשר לנצח ולעשות את זה עם כדורגל התקפי. לא רק להניף את הגביע, אלא להשאיר אחריך מורשת של משחקים ורגעים גדולים.
כמו בקלאסיקו הביתי של 2011 – ברצלונה ניצחה 0:5, כשאת השער הראשון כבש צ’אבי. זה החל במשולש עם מסי ואינייסטה, שהכניס כדור עומק לצ’אבי. הכדור הגיע קצת מאחוריו, ועם העקב צ’אבי משך את הכדור קדימה וכבש. ממש כמו הבישול שלו למסי בגמר אליפות העולם לקבוצות מול סאנטוס באותה שנה. משיכה עם העקב, מסירה, גול.
“אין תחושה בעולם כמו לתת בישול. כשאתה נותן את המסירה האחרונה שמסתיימת בשער, אתה חושב: ‘לעזאזל, זה נפלא’. המסירה שלי לפדרו בגמר ליגת האלופות 2011 הייתה רגע מדהים עבורי”
מאמנים באו והלכו, צ’אבי וחבריו המשיכו באותה הדרך. כשלואיס אנריקה מונה למאמן, צ’אבי חשב שזהו, הגיע זמנו להמשיך הלאה. אנריקה ביקש ממנו להישאר: “אני מרגיש שנזכה בכל התארים” אמר לו. צ’אבי, עם סרט הקפטן על זרועו, כבר היה פחות דומיננטי, כשמסי, סוארס וניימאר עושים הכל מקדימה.
אבל את הגביעים הוא הניף. אחד השחקנים היחידים בעולם שהיה שותף לשני מסעות טרבל עם המועדון שלו, סיים עם 25 תארים קבוצתיים ועוד שלושה עם הנבחרת שלו. הוא היה לסמל
ברצלונה באותה מידה להיותו סמל ספרדי, בחברה שבה לא תמיד זה אפשרי ומובן אליו. צ’אבי היה מי שיישם את הסגנון של גווארדיולה, מימש את החזון של קרויף ושמר על השיטה והרוגע בימי לואיס
אנריקה. המורשת שלו תמשיך לחיות עוד הרבה שנים, וזו גדולה הרבה יותר מסך כל התארים בהם זכה.
שרון דוידוביץ’ / אוי דוידוביץ’
Assaf Cohen
לרכישת ספר בודד + משלוח (נא לרשום כתובת מלאה תחת “מידע נוסף”)
לרכישת 2 ספרים של אגדות דשא + משלוח (נא לרשום כתובת מלאה תחת “מידע נוסף”)
לרכישת חולצת צ’אבי מקורית מהספר (ישנן חולצות של שחקני בארסה נוספים אשר מופיעים בספר) (נא לציין כתובת + מידה + צבע חולצה רצוי)
