בגדול, היכולת הפושרת מאוד שלנו במחצית הראשונה היא תולדה קלאסית נוספת של משחק ב-9 שחקנים וחצי. פדרו שלא תורם מאומה (אבל מרים טוב יותר מאלבס), וסרג׳י רוברטו כ 50-50 היחיד שלנו. היה לי פטיש לסרג׳י רוברטו מימיו בבארסה ב׳ ואני זוכר היטב שרשמתי אחרי שצפיתי בו באופן חי שמדובר בשחקן טוב (מול שחקני ליגה שנייה ושלישית). אבל כמעט בכל ההזדמנויות שלו בקבוצה הראשונה – הוא טרם הראה את הניצוץ שמראה שיש לו מקום בקבוצה הראשונה.
ברגע שנכנס אינייסטה הדינמיקה השתנתה. ברגע שיצא הסרח הלמל״מ פדרו ונכנס סנדרו זה כבר לא היה כוחות.
שימו לב איך סנדרו מתחיל תנועה ומושך איתו 2 שחקני הגנה. פדרו כל הזמן ברח החוצה ואף אחד לא התלווה אליו כי לא סופרים אותו. סנדרו הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו ל׳9׳ עד לביאת הסווארס, ואם לוצ׳ו מתכוון לפתוח עם טרידנטה בברנבאו וסווארס לא כשיר ל-90 דקות, סנדרו צריך להיות שם.
אין לי רוחות של אופטימיות לקלאסיקו. ההגנה ללא ספיגות שלנו היא בעיקר מאחז עיניים ואתמול זה לא נגמר בגלל אלילית המזל ואחד על אחד טוב מאוד של בראבו. יש לנו משחק לחץ הרבה יותר טוב משנה שעברה, אבל ראינו נגד פ.ס.ז׳ שקבוצה שיודעת להניע כדור- יכולה להתגבר עליו, אם כי לא כל הזמן. בהתקפה אנחנו אוסף של פעולות ארעיות ואינדבדואליות, תוצר של הכישרון שנוזל מהאוזניים של השחקנים האלה. קשה לי לראות את סווארס ישר מתחבר אוטומטית למסי וניימאר כמו בפלייסטיישן, זה עניין של זמן ותיאום. אבל עדיין, נזק הם יכולים לעשות. ועדיין, הכל בדרך כלל מתחיל מהגאונות של מסי.
מסצ׳ראנו אמש היה טוב מאוד בניקיון היסודי באמצע ובעזרה לבלמים. זה לא צריך להבטיח לו מקום בקישור במקום בוסקטס בקלאסיקו. אייבאר לא לחצה, מדריד כן תלחץ, ושם אנחנו צריכים מאוד את בוסקטס, אולי לצד מסצ׳ראנו.
דבר אחרון לגבי אלבס. אם לוצ׳ו משבח את ההרמות שלו והתקופה שלו באופן כללי, זאת לא בעיה של אלבס. זאת בעיה של השיטה, שהקבוצה עושה באופן עיוור, כאילו שום דבר לא השתנה בשנים האחרונות.
הטוב: ניצחון ללא פצועים.
הרע: המחצית הראשונה.
המכוער: שגיא כהן, בפעם ה-5044324.
ההרכב:
בראבו (7).
אלבס (5), פיקה (5), מאתייה (6), אלבה (6).
צ׳אבי (8), מסצ׳ראנו (6), סרג׳י רוברטו (4).
פדרו (4), מסי (8), ניימאר (7).
חילופים: אינייסטה (7), סנדרו (6), מוניר (לא שיחק מספיק).
