מתוך ראיון עם "לה ונגוארדיה"
רודרי הרננדס מתייחס להגעתו לבארסה כאל שינוי תקופה ובמקביל כאתגר חדש בקריירה שלו. לאחר שזכה בהכל עם מנצ׳סטר סיטי וזכה במונדיאל עם ספרד, הקשר בחר בברצלונה מתוך שכנוע בפרויקט ספורטיבי שלדבריו מחזיק ב"בסיס הדרוש כדי להיות אחד המועדונים הטובים בעולם". בגיל 30 הוא מגיע לחדר ההלבשה של הבלאוגרנה עם מטרה ברורה: להשתפר, לעזור לחבריו לקבוצה, לחזור לנצח ולרדוף אחרי גביע ליגת האלופות שהמועדון לא הניף כבר 11 שנים. זוהי הצצה לראיון של הקשר עם "לה ונגוארדיה".
באיזה רגע הבנת שהתקופה שלך במנצ׳סטר סיטי הסתיימה?
שאלה טובה. תמיד חשבתי שאסיים שם את הקריירה, כי זה מקום שנתן לי הכל, מקום שבו הייתי מאושר, מקום שבו חלקתי חדר הלבשה עם אחד הדורות הטובים ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי, עם המאמן שהיה לנו ועם הדור שהיה לנו. לכן בסופו של דבר מעולם לא חשבתי לעזוב, בהתחשב באיך שהרגשתי שם, ביחס שקיבלתי ובהכל. אבל נכון שהבנתי שמדובר בשינוי תקופה עבור המועדון. נכנסים שחקנים חדשים רבים, דור חדש, והבנתי שיש אפשרות שהפרק שם יסתיים. אחרי המונדיאל אתה כן עושה חושבים ומגיע למסקנה שאולי עדיף לחוות חוויה אחרת. ובכן, בארסה הייתה הבחירה שלי.
נראה שאחרי שזכית בהכל, היית צריך להתחיל מחדש?
הייתי זקוק לאתגרים חדשים, לריגושים חדשים. להבין שכבר השגת הכל במקום אחד ושאתה רוצה להמשיך לעשות דברים גדולים במקום אחר, שבו יש בסיס חזק מאוד שמאפשר לעשות זאת. וההחלטות שלי, האנשים שמכירים אותי יודעים זאת, תמיד היו קשורות לפרויקט הספורטיבי ולשאיפה להמשיך לנצח. עבורי ברצלונה מייצגת בדיוק את זה כרגע. יש לה את כל הכלים כדי להיות בשנים הקרובות אחד המועדונים הטובים בעולם.
עבורי ברצלונה מייצגת בדיוק את זה כרגע. יש לה את כל הכלים כדי להיות בשנים הקרובות אחד המועדונים הטובים בעולם
עוד לפני שהגעת הפכת לדמות מוערכת בקרב אוהדי ברצלונה כשסירבת לריאל מדריד, וזה גם פורסם. זו הייתה החלטה קלה?
זו אף פעם לא החלטה קלה לבחור בין מועדוני ענק, ברור. אבל מבחינתי ההחלטה הקשה הייתה להבין שהתקופה שלי במנצ׳סטר הסתיימה. האמת היא שלהגיד כן למועדון עם ההיסטוריה של בארסה, עם מה שהוא מייצג, עם מה שמשך אותי מבחינת כדורגל ועם כל מה שכרוך בלהגיע למועדון הזה – זו לא הייתה החלטה קשה. היה לי ברור לחלוטין ואני שמח מאוד על האופן שבו הדברים התפתחו.
אתה נמצא בחדר הלבשה עם חבר׳ה צעירים מאוד. אתה עדיין בלי רשתות חברתיות?
כן, לגמרי. בגיל 30 אני כבר לא הולך להשתנות. יתרה מזו, אני מרגיש שבכל פעם אני רק מאמת את זה לעצמי יותר. זה כלי שמעולם לא הייתי זקוק לו בחיי. למרבה המזל תמיד הקפתי את עצמי באנשים טובים מאוד ואני לא צריך שום דבר מעבר לכך. אני מבין שברשתות החברתיות יש הרבה דברים טובים, ויש בהן גם דברים שליליים, אבל זו פשוט החלטה מאוד בוגרת שלקחתי בגיל צעיר ושעזרה לי מאוד בקריירה. אם שואלים אותי למה, התשובה פשוטה: אני לא זקוק להן.
ההורים שלך שמו דגש רב על כך שתלמד…
אני חושב שזה מעצב אותך. מעבר לכך, כשאני מדבר לפעמים עם נערים צעירים שרק מתחילים, גם לאו דווקא בכדורגל המקצועני אלא במחלקות הנוער, אני תמיד ממליץ להם ללמוד. לא רק בגלל הידע שצוברים, שגם הוא חשוב, אלא בעיקר כי מה שעזר לי מאוד היה להתנתק מעט מלחץ השגרה של שחקן כדורגל, שיש בו גם שחיקה מסוימת. זה עזר לי לנחות קצת במציאות, לחוות רגעים עם חברים בכיתה, בתיכון ובאוניברסיטה. היכולת לנהל שיחות רגילות של חבר׳ה בגילך, לא על כסף ולא על כל הדברים האלה שכולנו יודעים שיכולים לקרות בכדורגל – זה עזר לי המון.
ומצאת את הלה ליגה שונה מאוד? כבר ראית שיש מצלמות בכל מקום…
זה אחד הדברים שאולי הכי הרתיעו אותי בחזרה לספרד. אני חושב שבקטע הזה בהחלט יש לנו הרבה מה להעריך במדינות אחרות כמו אנגליה, שבהן מתמקדים נטו בכדורגל וחיים כדורגל במאה אחוז, גם השדרים והפרשנים וגם האנשים שמנתחים את המשחק. ספרד שונה במובן הזה. למדתי את הלקח, זה בטוח.
בוא נדבר על לאמין ימאל. אתה מכיר אותו כבר זמן מה, אבל עכשיו, איך אתה רואה אותו?
יש דרכים רבות להנהיג. ראיתי הרבה דוגמאות: יש כאלה שמנהיגים במילים, יש שמנהיגים בדוגמה אישית, ויש שמנהיגים דרך הפעולות שלהם על כר הדשא. אני חושב שלאמין הוא נער עם אישיות סוחפת, עם ביטחון אדיר, שמנהיג דרך הכדורגל שלו, דרך החוצפה החיובית שלו ודרך מה שהוא מקרין על המגרש. הוא בן 19 ויש היבטים נוספים במנהיגות שאני בטוח שהוא ילמד בהדרגה ויראה אצל שחקנים אחרים, כפי שאני למדתי בזמני משחקנים כמו ראמוס, בוסקטס ואחרים שהיו בעיניי קפטנים או מנהיגים מעולים.
שניכם מועמדים לכדור הזהב הקרוב. אתה מבין מדוע המועדון נוטה לתמוך בלאמין?
כן. בסופו של דבר תמיד אמרתי את זה: שיחקתי והתחריתי תמיד כדי לזכות בתארים קבוצתיים. תארים אישיים לא תלויים בך, הם תלויים בהחלטה של מאה עיתונאים במקרה הזה. ואין הרבה מה להוסיף. המועדון הביע תמיכה בלאמין כי הם סבורים שהוא השחקן שהכי ראוי לכך, וזה לגיטימי לחלוטין. מעבר לכך, הייתי שמח אם שחקן ספרדי יזכה בזה. צריך להכיר מחדש בהישגים של הכדורגל הספרדי, כי לזכות במונדיאל זה הדבר הגדול ביותר שיש. ולא רק הזכייה עצמה, אלא הדרך שבה זה נעשה. אני חושב שזה מעיד על המון.
שיחקתי והתחריתי תמיד כדי לזכות בתארים קבוצתיים. תארים אישיים לא תלויים בך, הם תלויים בהחלטה של מאה עיתונאים במקרה הזה
זכית במונדיאל ואתה גם היחיד בסגל שזכה בליגת האלופות. מה אתה מרגיש בחדר ההלבשה? אתה מרגיש רעב מיוחד למפעל הזה?
כן, בהחלט יש רעב כזה. כלפי חוץ ברור שכל המפעלים חשובים, והאנסי דואג להדגיש את זה היטב. אבל אין עוררין על כך שליגת האלופות היא התואר שהמועדון הזה שואף אליו כבר הרבה זמן. בשנים האחרונות הקבוצה הייתה קרובה, ואנחנו מבינים שנותר לנו הצעד הנוסף הזה כדי לזכות בו. יש לנו את הפוטנציאל לעשות את זה, אין לי ספק בכלל. יחד עם זאת, עלינו להיות חכמים ולהבין שאנחנו לא הפייבוריטים לזכייה. המועדון לא זכה בתואר הזה 11 שנים, ואנחנו צריכים להגיע עם אותה תחושה שהייתה לנו בנבחרת: עוד לא עשינו כלום, נבנה את הדרך צעד אחר צעד ונוכיח לעולם שאנחנו מסוגלים. זה המסר המרכזי: לא להסתנוור מכלום וללכת על זה בכל הכוח.
