בארסה בשיא ספורטיבי, אבל לא הכל ורוד בהון האנושי בהנהלה

עזיבות משמעותיות חדשות במבנה הניהולי של ברצלונה. ז'ואן לאפורטה מאבד שתיים מהדמויות הבולטות ביותר בדרג הניהולי של המועדון בשנים האחרונות. מאנל דל ריו, המנהל הכללי בפועל של המועדון, ומרסל רמירס, מנהל הכספים, נפרדים מהמוסד הבלאוגראנה לאחר תקופות של חמש ועשר שנים בהתאמה.

הסיבה לעזיבתם שונה לכאורה, אם כי לאחר חמש שנים של עבודה צמודה כתף אל כתף, לא נראה מקרי ששניהם עוזבים באותו הזמן. במקרה של רמירס, זו הייתה התפתחות צפויה כבר כמה חודשים. לפני הקיץ, בתחילת יוני, בארסה החתימה את סרחיו סראנו כדי שיהיה סמנכ"ל הכספים של המועדון, כלומר מנהל הכספים הראשי של בארסה.

ההחתמה של סרחיו סראנו

סראנו הגיע מבנק סבאדיי כדי להתייצב מעל רמירס. האחרון לא קיבל טוב את המהלך של המועדון. אחרי כמעט 10 שנים שבהן התקדם בתפקידים שונים במערך הפיננסי של המועדון, למרסל רמירס היה חסר רק המינוי הרשמי לסמנכ"ל הכספים – תפקיד שלמעשה כבר מילא בפועל, אך ללא התואר הרשמי של CFO. אולם ההנהלה בחרה בכיוון אחר. אולי העובדה שהיה שריד מתקופת ברתומאו השפיעה על קבלת ההחלטות, ואולי פשוט היה צורך בפרופיל בכיר ומנוסה יותר כדי להוביל את הנפקות החוב החדשות והמימון מחדש הקשורים לשיפוץ הקאמפ נואו.

בפועל מדובר בשתי עזיבות משמעותיות ברגע מכריע עבור המועדון מבחינה כלכלית. בארסה גייסה זה עתה חוב פיננסי חדש בסך 510 מיליון אירו: 300 מיליון כהרחבה של האשראי עבור שיפוץ האיצטדיון ו-210 מיליון בהנפקת אג"ח כדי לספק תזרים ונזילות שיאפשרו לעמוד בתשלומי השכר ובריביות הנובעות מהחובות השונים של המועדון. כפרט פיקנטי, רונאלד אראוחו הצהיר לאחרונה מליברפול כי הוא שמח לקבל את משכורתו בזמן וללא עיכובים, ובכך רמז שבבארסה מדובר היה בעניין שכיח למדי.

העזיבה המפתיעה של מאנל דל ריו

אם עזיבתו של מרסל רמירס הייתה צפויה, הרי שהפרידה ממאנל דל ריו, שגם הוא טיפס בהדרגה במבנה הניהולי של המועדון, מפתיעה בהרבה. אף שדל ריו הדגיש בעבר שאינו מחזיק בתואר מנכ"ל, היות שתפקיד זה כולל סמכויות ביצועיות שמעולם לא ניתנו לו, ניתן לומר שהיה המנהל הבכיר ביותר בבארסה כמנהל הכללי של המועדון. מפתיע אפוא שהוא עוזב את בארסה ברגע כה מכריע, עם אישור החוב החדש בסך 510 מיליון אירו והשינוי בבטוחות להחזר האשראי מול גולדמן זאקס: כעת, 100 עד 130 המיליונים הראשונים מיועדים לתשלומי ריבית, ורק היתרה נשארת בקופת בארסה.

מדובר בשני בעלי תפקידים מרכזיים שעוזבים ברגע מפתח רגיש במיוחד מבחינה פיננסית, אך הם עושים זאת ברוח טובה, לאחר אספת החברים הנציגים ב-19 בספטמבר, שבה אושרו הדו"חות הכספיים לעונת 25/26, תקציב עונת 26/27 והנפקת החוב המוזכרת בסך 510 מיליון אירו. ראויה לציון העובדה שהשנה לא היה לשניהם כל תפקיד גלוי, לא בתדרוכים המוקדמים לתקשורת ולא באספה עצמה, בשונה ממה שהתרחש שנה קודם לכן. אילו היו נפרדים לפני האספה, הדבר עלול היה ליצור הד ציבורי רב ולהזיק לאינטרסים של ההנהלה.

בריחת המוחות בבארסה אינה תופעה חדשה. מאז חזרתו של לאפורטה לנשיאות ב-2021, בכירים רבים ארזו מזוודות. רבים פוטרו, במיוחד בהתחלה, משום שלא השתייכו למעגל האמון של הנשיא ומקורביו. אחרים עזבו בהמשך דרך התפטרות, ובמקרים נוספים, כמו אלה של מאנל ומרסל, באמצעות הסכמות הדדיות שעל הנייר מוצגות לעיתים קרובות כמראית עין של פיטורים. כלומר, עזיבות הכוללות פיצויי פרישה, כפי שקרה למשל עם מתאו אלמאן.

לעתים קרובות בארסה דואגת שהעזיבות יתבצעו בצורה החלקה ביותר. גם כשמדובר בפיטורים, המהלך מנוסח כהסכם על סיום התקשרות בהסכמה הדדית שכולל פיצויים. כלומר, בארסה מפטרת ומשלמת, אך כלפי חוץ מציגה זאת כהסכמה הדדית כדי לא לפגוע בתדמית העוזב, למנוע אמירות על כך שפוטר, וגם כדי להגן על סודיות המידע המקצועי של המועדון. פיצוי כספי נדיב תמיד מסייע להשקיט את מי שעשויים לעזוב מתוסכלים, מאוכזבים או כועסים.

ז'ירו פתח את גל העזיבות בהנהלה

מאז שלאפורטה שב לכס הנשיאות ב-2021, המקרה הבולט ביותר היה של פראן רברטה. הוא אכן שימש כמנכ"ל לכל דבר ועניין, אך חילוקי הדעות המתמשכים שלו עם לאפורטה הובילו לקרע מהיר בפברואר 2022. רברטה, שכיהן כמנכ"ל מדיה מארקט במשך יותר מעשור, החזיק מעמד פחות משנה. לו אכן היו סמכויות ניהוליות מלאות, אך מול לאפורטה לא היה מקום לעודף סמכויות פיקוד, שכן לאפורטה מגדיר את עצמו כנשיא ביצועי. לא מן הנמנע שבקרוב תעלה על השולחן האפשרות שהנשיא הביצועי וההנהלה שלו יקבלו שכר.

המקרים הבולטים ביותר של מנהלים שסיימו את דרכם לצד לאפורטה בשנים אלו הם: פראן רברטה וכל צוותו, רמון פלאנס, חאבייר סוברינו, רמון רמירס, ג'ורדי קאמפס, אנריק ליופארט, אלכס ברבאני, מריבל מלנדס, ראול קבררה, מרקל סוביסארטה, פרנק קרבו, ג'ורדי קרויף, מתאו אלמאן, אנחל רוקמורה, אלברט באגו, צ'אבי בודו, וכעת מאנל דל ריו ומרסל רמירס.

גם בהנהלה עצמה ספג לאפורטה עזיבות. הראשון לנטוש היה ז'אומה ז'ירו, שהוביל את קמפיין הבחירות ומייד לאחר הניצחון עזב את התפקיד. זמן רב יותר החזיקו מעמד ג'ורדי ליאוראדו, שהתפטר לאחר אישור בחירתה של לימאק כחברה המבצעת של הקאמפ נואו, אדוארד רומאו וז'ולי גיו. בעוד שליוראדו לא הוחלף בהנהלה, שני האחרונים דווקא כן: פראן אוליבה מונה לסגן הנשיא לעניינים כלכליים ואלפונס קסטרו החליף אותו כגזבר. ז'ואן סולר, מצדו, תפס את מקומו של גיו כסגן הנשיא האחראי על תחום השיווק. בנוסף לכך, עזבו גם חברים בוועדות השונות, כמו ז'אומה גווארדיולה, חוסה אליאס וז'אומה ליופיס.