מראדונה לבארסה: המרדף שהסתיים רגע לפני המונדיאל

דוחות הסקאוטינג הגיעו שנים קודם, המעבר נבלם בארגנטינה והעסקה הסתבכה בין שלושה מועדונים. ב־4 ביוני 1982 בארסה השיגה את החתימה שחיכתה לה.

כשמראדונה חתם בבארסה, מונדיאל 1982 עוד לא התחיל. הוא היה בן 21, כבר אחד השמות הגדולים בכדורגל העולמי, והמועדון רדף אחריו במשך שנים. ההחתמה הושלמה ב־4 ביוני, תשעה ימים לפני משחק הפתיחה בקאמפ נואו. בארסה נכנסה לקיץ עם הכוכב שרצתה ועם שיא העברות עולמי חדש: 1.2 מיליארד פזטות, שהם כ־7.2 מיליון אירו. אחרי התאמה לאינפלציה בספרד מאז 1982, זה שווה היום בערך 35 עד 37 מיליון אירו.

הילד שהגיע במקרה

הסיפור מתחיל ב־1977, ובמקרה. הסוכן הספרדי ז'וזפ מריה מינגייה נסע לצפות בארחנטינוס ג'וניורס כדי לבדוק כנף בשם חורחה פרס. מהספסל נכנס נער בן 16, ומינגייה, לדבריו, התאהב במה שראה: בדרך שבה הוא שולט בכדור ובדרך שבה הוא זז. הוא יכול היה לחתום עליו אז בסביבות 100 אלף דולר, אבל בחר לחכות שהנער יבשיל.

גם בבארסה חשבו שעוד מוקדם. הנהלת המועדון ראתה במראדונה בן 17 שחקן גולמי מדי. מועדון אחר לא היסס: שפילד יונייטד מהליגה השנייה באנגליה הגישה הצעה שכמעט התקבלה. הדרישות של ארחנטינוס הובילו אותה לבסוף לחתום על שחקן ארגנטינאי אחר, אלכס סבלה.

המרדף

הדרך לחתימה התחילה הרבה לפני המונדיאל בספרד. בתיק של מראדונה בארכיון המועדון שמור מסמך מאוגוסט 1978, מתקופתו בארחנטינוס ג'וניורס. בארסה שלחה את סזאר רודריגס לצפות בו, ובהמשך נסע גם שחקן העבר רודרי. הדוחות היו נלהבים. במועדון הבינו שיש כאן שחקן שכדאי להתאמץ בשבילו.

אחת הדמויות המרכזיות במרדף הייתה ניקולאו קסאוס, סגן הנשיא שנולד בארגנטינה ושמר על קשר קרוב עם השחקן. קסאוס, שנכנס לתפקיד ב־1978, פגש את מראדונה בטיול בארגנטינה בזמן המונדיאל שהתקיים שם, ומאז בנה איתו חברות. ההתמדה שלו סייעה לקדם את ההחתמה, והקשר ביניהם נשאר קרוב גם אחריה: בתחילת דרכו בברצלונה מראדונה אפילו התגורר בביתו. שנים אחר כך הוא קרא לו 'אבא שני' בכל הנוגע לספורט.

בשלב מסוים בארסה כבר הגיעה להסכם עם ארחנטינוס על צירופו לקראת עונת 1980/81. אבל המעבר לא יצא לפועל. ההתאחדות הארגנטינאית, בראשות חוליו גרונדונה, התנגדה לעזיבתו לפני מונדיאל 1982, והמשטר הצבאי התערב כדי להשאיר אותו במדינה. מינגייה נאלץ להיפגש עם האדמירל לקוסטה, שר הרווחה שהתפרסם בזכות ארגון מונדיאל 1978. בעיני הג'ונטה זה היה עניין של מדינה: הנבחרת הייתה צריכה אותו למונדיאל. הפשרה הייתה להשאיל את מראדונה, אז בן 20, לבוקה ג'וניורס.

בבוקה הוא רשם 28 שערים ב־40 משחקים והיה הכוכב של אליפות המטרופוליטנו ב־1981. העסקה שבארסה ניסתה להשלים דרשה כעת הסכמות שכללו את שני המועדונים הארגנטינאיים, ובוקה, שהתקשתה לשאת את החוזה שלו, יצאה לסיבוב משחקי ידידות בארצות הברית ובאסיה בתחילת ינואר 1982 עם מראדונה כמוקד המשיכה, כדי לממן חלק מהעלות.

אקדח על השולחן

בתחילת 1982 נפגש מינגייה במסעדה בבואנוס איירס עם דומינגו טסונה, קצין משטרה שהיה גם נשיא ארחנטינוס ג'וניורס. לפי הסיפור של מינגייה, טסונה הניח אקדח על השולחן ואמר שהוא כבד ולא נוח לשבת איתו. מינגייה ענה שכל עוד הוא לא יורה לבד, אין בעיה. באותו יום הוסכם על שיא ההעברות העולמי.

החתימה ביוני 1982 סיימה את ההמתנה. המחיר עמד על 1.2 מיליארד פזטות (כ־7.2 מיליון אירו), סכום חסר תקדים בכדורגל באותה תקופה. זו הייתה הצהרת כוונות גדולה של בארסה של ז'וזפ לואיס נונייס, וגם התחייבות מקצועית: סביב כישרון כזה צריך לבנות קבוצה שתדע להוציא ממנו את המיטב.

בלי כולם מאושרים

לא כולם בספרד התלהבו. נונייס הגן על המחיר וקבע שבטווח הארוך זו תהיה עסקה זולה, בגלל כל מה שמראדונה יביא למועדון. בתוך הקבוצה היו שחשבו אחרת. אורוטי וסאנצ'ס, שחקני בארסה, קראו לסכום 'שיגעון'. ברנד שוסטר היה חד יותר: לדבריו, הקנייה היא טירוף, ואפילו הקטלאנים שאוהבים כדורגל זועמים. הוא גם הוסיף שלא היה רוצה להיות בנעליים של מראדונה, כי מתחיל נגדו רדיפה אמיתית. בצד האישי, הוא הודה שהוא שמח שלא יהיה יותר השעיר לעזאזל מספר אחת כשבארסה מפסידה.

מראדונה עצמו, כשהגיע לספרד, אמר שזו חוויה שרצה לעשות מזמן. הוא דיבר על השורשים שלו, על המשפחה ועל האנשים מהשכונה שעזרו לו להגיע לשם, והודה בחשיבות הכלכלית של העסקה.

מונדיאל בלי חגיגה

ב־13 ביוני עלה מראדונה לדשא בקאמפ נואו עם נבחרת ארגנטינה, למשחק הפתיחה מול בלגיה. האלופה המכהנת הפסידה 1-0, ובהמשך הודחה בשלב הבתים השני. את המשחק מול ברזיל, בסריה שבברצלונה, היא איבדה 3-1, ומראדונה הורחק בו. ההתחלה שלו בעיר הייתה מאכזבת, אבל החתימה בבארסה כבר הייתה מאחוריו. אחרי הטורניר הגיע תורה של העונה הראשונה שלו במועדון.

שתי עונות עמוסות

את הבכורה הרשמית בבלאוגרנה ערך בספטמבר מול ולנסיה. הוא כבש, בארסה הפסידה 2-1, ושתי העונות שלו במועדון יצאו לדרך. הוא הבקיע שישה שערים ב־13 משחקי הליגה הראשונים, אבל היחסים עם המאמן אודו לאטק היו מרוחקים ולפעמים עוינים. לאטק קרא לו לרוב 'הילד הזה, דייגו'. פעם אחת מראדונה איחר, והאוטובוס של הקבוצה יצא למשחק חוץ בלעדיו. לאטק הסביר אחר כך שהיה עליו לבחור בין להמתין ולאבד את הסמכות לבין לנסוע בלי השחקן.

בדצמבר 1982 אובחנה אצל מראדונה צהבת. בלעדיו הקבוצה התקשתה והודחה מגביע המחזיקות. לאטק פוטר, ובמקומו מונה סזאר לואיס מנוטי, שהוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל 1978. מראדונה חזר ב־12 במרץ 1983 מול בטיס, ביום שבו מנוטי ערך את הבכורה שלו. בארסה סיימה במקום הרביעי, שש נקודות אחרי אתלטיק בילבאו האלופה, ומראדונה כבש 11 שערים ב־20 משחקים. ההופעות שלו בגביעים הצילו את העונה.

ביוני 1983 בארסה זכתה בגביע המלך אחרי 2-1 על ריאל מדריד בגמר בסרגוסה, ועוד באותו חודש בגביע הליגה על חשבון ריאל מדריד בשני משחקים. מראדונה כבש בסנטיאגו ברנבאו, והשליטה שלו בכדור גרמה למגן חואן חוסה להתנגש בקורה.

אל פלאקו ושעות השינה

בשלב הזה כבר חי מראדונה בבית גדול בשכונת פדראלבס. מנוטי, שכונה 'אל פלאקו' (הרזה), קבע אימוני אחר הצהריים ובערב, בנימוק של 'הביורתמוס' של השחקנים. נונייס הודה אחר כך שלוח הזמנים נקבע בחלקו כדי שמראדונה יוכל לישון. 'הרבה דברים קרו עם מראדונה', אמר.

לפני משחק ליגה במיורקה סירב מראדונה להתכונן אחרי שהביא שישה זוגות נעליים ולא מצא אחד מתאים. מנוטי שכנע אותו לצאת, ובארסה ניצחה 4-1, עם שער אחד שלו.

זמן קצר אחר כך, במשחק בקאמפ נואו מול אתלטיק בילבאו, ספג מראדונה פציעה קשה בקרסול מתיקול של אנדוני גויקוצ'אה, 'הקצב מבילבאו'. גויקוצ'אה פצע בצורה דומה את שוסטר שנתיים קודם. מראדונה חזר בינואר 1984 וכבש פעמיים בניצחון 3-1 על סביליה, אחרי יותר משלושה חודשים בחוץ. בסיכום העונה הוא כבש 11 שערים ב־16 הופעות בליגה, ובארסה סיימה שלישית, נקודה אחת מאחורי אתלטיק.

הקרב האחרון

גמר גביע המלך 1984 מול אתלטיק בילבאו היה המשחק האחרון של מראדונה בבארסה. אתלטיק ניצחה 1-0. המתחים מהמפגשים הקודמים התפרצו, ומראדונה, שהתגרו בו לאורך כל הדרך, היכה את מיגל סולה, ופרצה קטטה. ההתאחדות הספרדית הרחיקה אותו לשלושה חודשים. הוא לא ריצה אותם: בקיץ 1984 עבר לנאפולי, מאוכזב ובעימות עם ההנהלה.

הוא עזב אחרי 45 שערים ב־73 משחקים בכל המסגרות וזכיות בגביע המלך, בגביע הליגה ובסופרקופה הספרדית. זה היה פרק קצר ומלא החמצות ביחס לציפיות. את הצהבת ואת פציעת הקרסול הקשה לא ניתן היה לצפות; את המרדף הארוך, שהסתיים בהחתמה, כן. ההצלחה הממושכת שקיוו לה לא הגיעה.

בנאפולי המשיך מראדונה לשני תארי סקודטו וגביע אופ"א, ובהמשך הוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל 1986 במקסיקו. עד שליאו מסי הגיע, הוא נשאר הארגנטינאי הגדול ביותר שלבש את החולצה של בארסה.