בחירת ז׳וזפ לואיס נונייס לנשיאות ב־1978 פתחה תקופה ארוכה של התרחבות. בסיס החברים גדל, מתקני המועדון התפתחו והקבוצה ניסתה לחזור בקביעות לצמרת האירופית.

הזכייה הראשונה בגביע המחזיקות בבאזל ב־1979, מול קהל גדול שהגיע מברצלונה, ביטאה את כוח המסע של האוהדים. ב־1982 הצטרף מראדונה, אבל גם כוכבים גדולים לא הבטיחו יציבות.

טרי ונבלס הוביל לאליפות ב־1985, הראשונה מאז 1974. שנה אחר כך הגיעה הקבוצה לגמר גביע אירופה בסביליה, וההפסד בפנדלים לסטיאווה בוקרשט הפך לאחד הזיכרונות הכואבים של המועדון.

סיום התקופה היה טעון גם ביחסים בין ההנהלה לשחקנים. גביע המלך ב־1988 סיפק תואר, אך נדרש שינוי עמוק יותר — והוא הגיע עם חזרת קרויף כמאמן.

לצד הכדורגל, התקופה נחרתה בזיכרון בגלל חטיפת קיני במרץ 1981. הדאגה לשלומו העמידה את השחקן והאדם לפני כל יעד מקצועי, וחיברה את הקהילה סביב משבר שלא היה קשור לתוצאה או לטבלה.

הגביע האירופי של 1982 הונף דווקא בקאמפ נואו, מול סטנדרד ליאז׳. הזכייה הביתית, האליפות תחת ונבלס והאכזבה בסביליה מציירות יחד עשור של תנודות חדות. הפער בין היכולת לגייס כוכבים לבין בניית קבוצה יציבה נשאר האתגר המרכזי.