אחרי קרויף הגיעו רובסון ווואן חאל. רונאלדו הוביל עונה חד־פעמית בעוצמתה, וריבאלדו היה בהמשך הכוכב המרכזי בקבוצה שזכתה בשתי אליפויות רצופות ובדאבל של 1998.

חגיגות המאה חיברו בין עבר מפואר למועדון רב־ענפי, אך תחילת שנות האלפיים הייתה קשה. העדר התארים, חילופי המאמנים והמתח הניהולי הותירו תחושה שבארסה התרחקה ממקומה הטבעי.

בחירת לאפורטה ב־2003, מינוי רייקארד והגעת רונאלדיניו החזירו שמחה ואמון. לצדם התגבשו אטו, דקו, פויול, צ׳אבי, אינייסטה ואלדס, והקבוצה חזרה לזכות בליגה.

הזכייה בליגת האלופות בפריז ב־2006 אישרה את החזרה לצמרת. ההסכם עם יוניסף באותה שנה הרחיב את הנוכחות הציבורית של המועדון; על הדשא כבר צמח מסי, וב־2008 התקרב פרק חדש עם גווארדיולה.

ההתחדשות לא הוגבלה לקבוצת הכדורגל. בעונת המאה זכו ארבע המחלקות המקצועניות המרכזיות באליפויות הליגה שלהן, וב־2003 השיגה קבוצת הכדורסל את גביע היורוליג הראשון שלה. המושג ״מועדון״ נשען גם על הפעילות הרב־ענפית הזאת.

הקבוצה של רייקארד נבנתה מחיבור בין רכש לשחקני בית. רונאלדיניו, אטו ודקו הביאו איכות חדשה, ופויול, ואלדס, צ׳אבי ואינייסטה נתנו לה רציפות מקומית. מסי הצעיר הצטרף אל תוך הסביבה הזאת, לפני שקיבל תפקיד מרכזי בפרק הבא.