השחקנים שעשו היסטוריה
וִיקְטוֹר וָאלְדֶס אָרִיבָּאס
Víctor Valdés Arribas
ויקטור ואלדס עלה מבארסה ב׳ בקיץ 2002. בעונתו הראשונה חלק את העמדה עם רוברטו בונאנו, ובעונה שלאחר מכן התבסס כשוער הראשון. במשך שנים היה האיש שנדרש לשמור על הריכוז גם כשבארסה החזיקה בכדור זמן רב והפעולות שלו היו מעטות אך מכריעות.
אחד התחומים הבולטים שלו היה ההתמודדות באחד על אחד. הקריאה של תנועת החלוץ, הקור רוח והתגובה המהירה אפשרו לו להציל מצבים שבהם ההגנה כבר נפרצה. לכך הצטרפו משחק רגל ונוכחות ברחבה, תכונות שהתאימו לקבוצה שרצתה להתחיל מהלכים גם מהשוער.
ואלדס היה שותף לשלוש זכיות בליגת האלופות ולשש אליפויות ספרד. חמש זכיות בפרס סאמורה המחישו את היציבות לאורך תקופות שונות, וברצף של עונת 2011/12 הגיע ל־896 דקות ללא ספיגה במשחקים רשמיים. זהו פרק הגנתי יוצא דופן בתוך קבוצה שמזוהה בעיקר עם התקפה.
בגמר פריז ב־2006, לפני השערים של אטו ובלטי, היה זה ואלדס ששמר את בארסה במשחק. ההצלות שלו מול תיירי הנרי מנעו מארסנל לברוח ליתרון שהיה עלול לשנות את הערב. רייקארד עצמו הצביע אחרי הגמר על ההצלה מול החלוץ הצרפתי כרגע מכריע. התמונה של הגביע הסתיימה עם הכובשים במרכז, אבל הדרך אליה כללה שוער שעמד במבחן דווקא כשקבוצתו רדפה אחרי שוויון.
התפקיד שלו בשנים האלה דרש גם להתרגל לסוג מיוחד של לחץ. בקבוצה שמחזיקה בכדור ומגינה גבוה, דקות ארוכות עשויות לעבור בלי בעיטה לשער, ואז מגיעה הזדמנות אחת מסוכנת מאוד. ואלדס נדרש לעבור מהמתנה לפעולה בלי זמן הסתגלות. היכולת לצמצם את הזווית מול חלוץ שמגיע לבד העניקה להגנה ביטחון לקחת סיכונים קדימה, והפכה אותו לחלק מהאופן שבו הקבוצה שיחקה כולה.
הסיום היה כואב: ב־26 במרץ 2014 ספג פציעה קשה, אחרי שכבר הודיע שזו תהיה עונתו האחרונה במועדון. כך הסתיימה תקופה ארוכה בשער, שהחלה במאבק על מקום והמשיכה להפיכתו לאחד השוערים המזוהים ביותר עם השנים המצליחות של בארסה.
| עונה | הופעות מתועדות |
|---|---|
| 2013/14 | 34 |
| 2012/13 | 44 |
| 2011/12 | 51 |
| 2010/11 | 44 |
| 2009/10 | 55 |
| 2008/09 | 49 |
| 2007/08 | 52 |
| 2006/07 | 50 |
| 2005/06 | 49 |
| 2004/05 | 43 |
| 2003/04 | 44 |
| 2002/03 | 20 |
| 2000/01 | 0 |
