איך הפכו חוסה אנחל חיל מארין (המנכ"ל הנוכחי של אתלטיקו מדריד) ואנריקה סרסו (הנשיא) לבעלי השליטה במועדון – באופן שבית משפט ספרדי עצמו קבע שהיה מרמה – בלי לשלם תמורתם, למעשה, אגורה אחת? זו הפרשה שמאחורי הבעלות הנוכחית על אתלטיקו, ומעטים מכירים אותה.
1. הרקע ותפיסת השלטון (1987)
הכל מתחיל ב-1987, כאשר אביו של חוסה אנחל חיל מארין (המנכ"ל הנוכחי), חסוס חיל, נבחר לנשיא אתלטיקו מדריד.
⬅️ חסוס חיל היה איש עסקים מהסוג שרק שנות ה-90 ידעו לייצר: כריזמטי, יזם בלתי נלאה, אך במקביל פופוליסט, לא ישר, גזען והומופוב – שילוב של דונלד טראמפ, לולו ניקולן וברנאר טאפי.
⬅️ לפי עדותו שלו, שלושת המודלים שלו לחיקוי היו ישו, פרנקו וצ׳ה גווארה.
⬅️ טרם כניסתו לכדורגל, עשה חיל הון מחלקי חילוף ומנדל"ן. ב-1969, מתחם מגורים שבנה בחופזה וללא אישורים קרס במרבייה וגרם למותם של עשרות בני אדם. הוא נידון למאסר, שוחרר לאחר חודשים ספורים וקיבל חנינה מפרנקו.
⬅️ בהמשך התבסס במרבייה, נבחר לראש העיר, הוביל בנייה מסיבית של יחידות דיור (חלק ניכר מהן ללא היתר), וצבר היסטוריית שחיתות ענפה.
⬅️ ב-1987 נפטר ויסנטה קלדרון, נשיאה המיתולוגי של אתלטיקו במשך למעלה מ-20 שנה. חסוס חיל, שהתקרב אליו בחודשים שקדמו למותו, החליט להתמודד על הנשיאות לאחר שזיהה בה הזדמנויות עסקיות ופוליטיות.
⬅️ באותה תקופה בספרד, מועדוני הכדורגל לא היו בבעלות פרטית אלא פעלו כעמותות חברים (סוסיוס) שבחרו את הנהלתם.
⬅️ כדי לכבוש את קולות הסוסיוס, הבטיח חיל להחתים את הכוכב הפורטוגלי העולה פאולו פוטרה – והדגים את כוונותיו כשטס למילאנו לשכנע את השחקן בעיצומו של מונדיאל המועדונים, ובערב שלפני הבחירות הופיע עמו במועדון לילה במדריד.
⬅️ המהלך הכה גלים: חיל ניצח בבחירות והפך לנשיא המועדון.
על פי האגדה, כאשר בישרו לו שפתקי ההצבעה מועברים לארכיון, השיב: "עדיף שתזרקו אותם לנהר, כי זו הפעם האחרונה שהמועדון הזה מקיים בחירות".
שנות נשיאותו לוו בשערוריות רבות: עלבונות הומופוביים לשופטים, התבטאויות גזעניות, תגרות פיזיות עם נשיאי מועדונים יריבים, מעילה בכספי חסויות (חסות העיר מרבייה על החולצות הועברה ישירות לחשבונו הפרטי) וטרפוד עסקאות בשל חשד לנטייה מינית (כמו במקרה של יורגן קלינסמן).
2. חוק הספורט וההפרטה (1990–1992)
בסוף 1990 חייב החוק בספרד את כל מועדוני הכדורגל (למעט ארבעה: ברצלונה, ריאל מדריד, אתלטיק בילבאו ואוססונה) לעבור ממעמד עמותה למבנה של חברות ספורט בע"מ (S.A.D.), במטרה להבטיח פיקוח ואחריות כלכלית. המועדון קיבל ארכה עד ל-1 ביולי 1992.
⬅️ כדי לעמוד בדרישות החוק ולהימנע מהורדה מנהלית לליגה השלישית, נדרשה אתלטיקו לגייס הון עצמי של 2,000 מיליון פזטות (כ-12 מיליון אירו).
⬅️ במסגרת ההליך הוצעו מניות המועדון לרכישה לסוסיוס, אך בסבב הראשון גויסו כ-500,000 אירו בלבד מתוך הסכום הנדרש.
⬅️ יממה לפני פקיעת הדדליין, כשאתלטיקו עמדה בפני ירידת ליגה, הודיעו חסוס חיל ואנריקה סרסו כי ישלימו את יתרת ההון מכיסם הפרטי כדי להציל את המועדון.
⬅️ השניים הציגו הזרמה של מעל 11 מיליון אירו והפכו לבעלים של 94.5% ממניות המועדון (כ-60% בידי חיל, כ-30% בידי סרסו, והיתרה של 4.5% בידי הסוסיוס).
חיל מונה ליו"ר ובעל שליטה, סרסו לסגן הנשיא, ובנו של חיל – חוסה אנחל חיל מארין – מונה למנכ"ל.
3. התרגיל הפיננסי שנחשף
בשנת 1999 פתחה הפרקליטות למלחמה בשחיתות בחקירה פלילית נגד חיל וסרסו בחשד לניכוס שלא כדין של המועדון.
⬅️ החקירה חשפה כי סמוך לפקיעת הדדליין ב-1 ביולי 1992, רכשו השניים את המניות באמצעות מסמך נוטריוני וערבויות בנקאיות להלוואה זמנית.
⬅️ על בסיס מסמכים אלו אישרה המועצה העליונה לספורט בספרד (CSD) את הפיכת המועדון לחברה ואת חלוקת המניות.
⬅️ בפועל: פחות מ-48 שעות לאחר מכן הוחזרו הכספים במלואם לבנקים. הכסף כלל לא עזב את הבנקים ולא נכנס לקופת המועדון, והרישומים החשבונאיים זויפו בדיעבד.
⬅️ מאחורי הקלעים: בנק ׳קאחה דה מדריד׳ סירב לבצע את התרגיל ברגע האחרון ללא ערבויות ממשלתיות. מי שנחלץ לעזרתו של חיל היה נשיא ריאל מדריד דאז, רמון מנדוסה, שקישר אותו לחברת ׳דורנה׳ מקבוצת בנק ׳בנסטו׳. נשיא הבנק, מריו קונדה, אישר את ההלוואה הפיקטיבית ללא ערבויות.
⬅️ במקביל ביצע אנריקה סרסו תרגיל זהה מול בנק ׳קרדיט ליונס׳.
⬅️ בדרך זו השתלטו השניים על למעלה מ-90% ממניות המועדון מבלי לשלם דבר (0 אירו).
⬅️ תרגיל זה היה "תוכנית ב'" של חיל, לאחר שקודם לכן ניסה להכיר בחוב פיקטיבי של 12 מיליון אירו שהמועדון חייב לו לכאורה ולקזזו תמורת מניות – מהלך שנפסל בידי הרשויות.
4. ההליכים המשפטיים ופסק הדין
בשנת 1999 הורחקו חיל וסרסו מניהול המועדון, והושת עליו ניהול מורשה זמני מטעם בית המשפט, אשר חשף גירעונות עמוקים במועדון ואין ספור מקרים של שחיתות.
הקבוצה עצמה, למרות סגל עשיר בכוכבים כמו ג׳ימי פלויד האסלבנק, קרסה עם תוצאות רעות שנבעו מאקלים רע בו לא שולמו משכורות. בסופן אתלטיקו מדריד רשמה ירידה היסטורית לליגה השנייה שם בילתה שנתיים קשות, עד שילד בשם פרננדו טורס הרים אותה בחזרה לליגה הראשונה.
⬅️ ב-14 בפברואר 2003 קבעה האודיינסיה נסיונל (בית משפט ספרדי מרכזי) כי חיל וסרסו אשמים.
⬅️ חסוס חיל נידון לשנתיים מאסר, וסרסו לשנת מאסר.
⬅️ השניים חויבו להשיב לאתלטיקו מדריד את 236,056 המניות שנרכשו במרמה.
⬅️ נקבע כי כספי הסוסיוס (כ-600 אלף אירו) הופקדו בחשבונו הפרטי של חיל במקום בקופת המועדון, וכי חיל נותר חייב למועדון 16.2 מיליון אירו.
⬅️ הנתבעים ערערו לבית המשפט העליון (ה-Tribunal Supremo).
⬅️ במאי 2004 נפטר חסוס חיל מדום לב (מה שעורר בזמנו שמועות ותיאוריות קונספירציה על זיוף מותו).
בית המשפט העליון קבע במפורש שהמרמה בפועל התרחשה – אך ביטל את ההרשעה בניכוס הבלתי חוקי של המניות מחמת התיישנות, כיוון שהעבירה התיישנה לאחר 5 שנים בעוד החקירה החלה 7 שנים לאחר מכן.
מסתבר שאם חשבתם שאלסיו צ׳רצ׳י היה השחקן הפיקטיבי הגדול ביותר של אתלטיקו…
בעקבות ביטול ההרשעה בשל פגם טכני/התיישנות, נותרו המניות בידי חוסה אנחל חיל מארין (כיורשו של אביו) ואנריקה סרסו. עם זאת, בית המשפט העליון הותיר על כנה את ההרשעה בגין מעילה והונאה של 16.2 מיליון אירו באמצעות עסקאות העברה פיקטיביות של 4 שחקנים (שניים מהם כבר היו שייכים למועדון, ושניים היו שחקנים אלמוניים שמעולם לא שיחקו כדורגל מקצועני), וגזר על חיל מארין שנת מאסר וחצי (שלא רוצתה בפועל) והשבת הכספים.
5. ההקשר הפוליטי וימינו
פסק הדין עורר בזמנו מחלוקת ציבורית עזה בספרד. חיל וסרסו נחשבו מקורבים ל"מפלגת העם" (Partido Popular), שהחזיקה בשלטון בתקופת ההליכים.
⬅️ חוסה לואיס מרטינס-אלמיידה, ראש עיריית מדריד הנוכחי וחבר אותה מפלגה, הוא אוהד מוצהר של אתלטיקו, ובהצהרות פומביות בשנים האחרונות רמז שהוא לא היה פוסל מתפקיד עתידי בהנהלת המועדון.
כיום, חיל מארין וסרסו הם עדיין הבעלים המרכזיים של אתלטיקו מדריד – מועדון ששוויו מוערך כיום במיליארדי אירו, ושהם רכשו במקור, על פי קביעה משפטית שלא בוטלה, ללא תשלום ממשי.
