בארסה מאניהיכול להיות שהישורת המנומנמת של המחצית השנייה הותירה תחושה אחרת, אבל זה לא צריך להיות כך. מחצית ראשונה מהסרטים, לחץ פשוט מטורף על כל כדור, ורעב של ממש במלחמה. פתיחת שטחים, מציאת מרחבים, הגיחות של מסצ'ה ופיקה והשרביט אצל אינייסטה האלוהי וסגנו בוסקטס. אלכסיס היה נהדר בתנועה, בקבלת הכדור, בדברים הקטנים. קלאסה אמיתית של הקבוצה…
אני חושב שכל ההתנהלות שלנו במשחק שידרה שאנחנו לא הולכים על ניצחון בכל מחיר (היו רגעים בהם המשחק ממש התנהל בהליכה). לפפ יש את העקרונות שלו למשחקים כאלה, כפי שראינו ברב המוחלט של משחקי החוץ שלנו בליגת האלופות, והוא שמר עליהם אתמול. זה לא משחק ליגה בו חייבים ללכת על ניצחון באטרף, אלא התמודדות כפולה,…
הניצחון הזה היה כמו קלקול הקיבה שלי מהמיונז של יום שישי – מגעיל ומלווה בשלשולים קשים דשא מחורבן (בכל העיתונות הספרדית ציינו את מצבו הגרוע הבוקר), הרכב בלי מגנים אמתיים, ואייסה גומס שממשיך בקו מאוד מוכח מיום שישי, עם הרחקה מבישה של תיאגו. ונחשו מה? על הרחקה לא מוצדקת, הקבוצה לא השתוללה, לא התחילה לשחק…
ליאו מסי הוא בחור של הישגים. חלקם זניחים (הכובש המצטיין של אליפות העולם למועדונים), חלקם מעניינים (הקבוצה הפסידה רק פעם אחת במשחק בו הוא כבש), חלקם חשובים (הכובש הגדול ביותר באירופה במדי בארסה) חלקם היסטוריים. השלושער הזה מול גרנאדה, עם רמיסת השיא של סזאר, הוא חתיכת הישג שכזה. זה הישג שלא מביא גביע, ובטח לא דיבדנדים…
זאת טעות להתייחס למשחק הזה כ"עוד משחק" ולהתחיל לקטלג אותו כטוב או רע מבלי להתייחס לקונטקסט שבו הוא התקיים. הסיפור של אבידאל מסביב הוא וואחד קונטקסט, וגווארדיולה דאג לשבח את האחדות והחוזק של חדר ההלבשה בראיון לאחר המשחק. תדמיינו את עצמכם בסיטואציה דומה עם חבר או קרוב משפחה, מנסים לתפקד עם הידיעה הזאת מתרוצצת בראש,…