בארסה מאניהראסינג היא קבוצת פח, אין ספק בכך. יחד עם זאת, צלחנו את הקאנטברים שנתנו 200 אחוז מעצמם (שזה בערך 15 אחוז יכולת של קבוצה לגיטימית) בעקבות אפקט חילופי המאמנים הידוע, וזאת משימה לא קלה. הייתי יחסית בטוח בניצחון הזה, למרות הציפייה הטריוויאלית לאיזו השמטה / טעות בהגנה שתחזיר אותם למשחק משום מקום. …
14 שלישיות, שתי רביעיות ועכשיו גם חמישייה אדירה – במשחק אחד – יש לתופעת הטבע הזו שנקראת ליאו מסי, וזה מול לברקוזן, ארסנל ו-ולנסיה, לא נגד פחוני סנטאנדר או סביליה. ה"בנאדם" (מודה, טעות תחבירית) מעלה את הרף כל פעם מחדש וזה כבר פשוט בלתי נתפס. אבל רגע, שימו לב: את המאניטה הפרטית על הראש של הגרמנים…
זה היה אמור להיות טיול בפארק של עוד שעת ערביים בקאמפ נואו. החסרונות היו ידועים, וגם הבונקר של ספורטינג. השיפוט? אני לא יודע אם כבר לקחת את זה כמובן מאליו. תצוגת האימים של ולסקו קרבאיו (קיבל ציון 0 עגול בכל עיתוני הספורט של ספרד היום) היא עוד אפיזודה בסקנדל השיפוט נגד בארסה העונה. לא בגינם…
לא מגיע לנו להיות בפער כזה. זה משפט שפפ חזר עליו בשבועיים האחרונים, ורציתי להדגיש כמה הוא נכון. אולי לא היה קונצרט אתמול, אבל ניצחנו את המשחק כמו שמנצחים משחקים כאלה. נלחמנו לא פחות, הוצאנו הרבה נשמה, וגם ניסים מואלדס ומסי לא יזיקו. בפרספקטיבה לאחור, מעט מאוד פעמים בהיסטוריה שלנו יצא לנו לפרק את אתלטיקו…
זה היה החיוך שלי אחרי שריקת הסיום (וגם במחצית): משחק אדיר שלנו. מהמשחקים האלה שהכל מתחבר והכל דופק על לרמת המילימיטר. כל דריבל עובד, כל מטאטא יורה (פדרו ), כל טרזן שואג, וכל יעקבי מנחס. למעט פדרו (שיחסית היה סביר בהשוואה למדד האשפה הקודם שלו), כולם דפקו שעון. ואלדס עם יציאה מפדחת לכדור של פיאטי דפק…