בארסה מאניה
אל תדאגו, לא התבלבלתם השבוע, לא הפסדתם אף משחק במהלכו. מבלי להחשיב את פגרת הנבחרות של אוקטובר ונובמבר שבה מעט מאוד שחקנים באמת נחו, הרי שלראשונה מזה הרבה זמן בארסה עוברת שבוע בלי משחק באמצע – לא משחק גורלי ולא משחק גארבג'. בארסה צלחה פלוס פלוס פלוס את הסיוטאט דה ולנסיה עם עוד הצגה של…
קרנבל פוץ', מוניר וגם קרלס אלניה מאחורינו לעת עתה ואיתו גם שלב 32 הגדולות בגביע אותו צלחנו בלי בעיות מול קולטורל. ההגרלה לשמינית הגמר בשבוע הבא. בחזרה בליגה, למרות הניצחון החשוב על ויאריאל, הקבוצה שוב לא חפה מבעיות ומביקורת גם בפן הגנתי, אבל הפעם גם החלק ההתקפי לא עסד טוב מספיק, בטח בהיעדרותם של ארתור…
מה נגיד, האהבה שלנו לבארסה אינה תלויה בדבר אך יותר מזה, העובדה שהיא לא מושלמת באופן מושלם (ולא, ג'ון לג'נד לא המציא את המשפט הזה). עוד משחק הגנתי רפוי ביותר לרפרטואר של העונה שבו אף אחד לא חף מפשע – לא הבלמים שפשוט לא התאמצו מדי לכסות את שטחם טוב, לא הקישור שהעניק בזה אחר…
המשחק מול אתלטיקו באמת מגדיר היטב דילמה של הכוס החצי המלאה \ ריקה. הוואנדה מטרופוליטאנו העונה, עד כה, הוא לא הבניטו ויימארין, לא ה-RSP של סביליה ואפילו לא הברנבאו. מלבד תיקו ביתי קטן מול אייבאר, אתלטיקו ניצחה בכל משחקי הבית שלה כך שבסופו של דבר לסיים שם ככלות הכל עם תיקו זה מצב יותר ממספק….
זהו, גמרנו עם הטיולים המיותרים והעומס המיותר הנוסף שמרבית פגרות הנבחרות האלה מפילות על השחקנים. עד יוני. עכשיו חוזרים אל הדבר האמיתי, המקום אליו התגעגענו יותר מכל. החתימה של כותב הפוסט הזה לא סתם מופיעה – אני מאושר כשבארסה מולי ואני עוד יותר מאושר בהרגשה שבארסה זקוקה לכולנו, דווקא אחרי משחקים כמו זה האחרון. הרי…