גולת הכותרת בעונה שעברה בשלב זה הייתה ההתמודדות ללא מסי. התמודדנו בלי דיוס בעבר, הפציעה מול אתלטיקו וכל זה. אבל זה שונה עכשיו. היו זמנים בהם התמודדות של מסי היה דבר שלא מדברים עליו, משהו כמעט אסור, טאבו. בעונה שעברה לעומת זאת, בלי הכלים שיש לנו היום, למרות התחלה רעועה בארסה סיימה על הצד הטוב…
בארסה מאניה
חדשות
בארסה הגיעה לבורוסיה פארק של מנשנגלדבאך בידיעה שהולך להיות משחק חוץ קשה מאוד. לואיס אנריקה הזהיר כבר במסיבת העיתונאים מפני משחק הלחץ והמהירות של הקבוצה היריבה, והוא לא טעה. הוא עלה במערך מעניין, עם פאקו אלקאסר ולואיס סוארס כחלוצים, וניימאר מאחוריהם כשחקן חופשי שנע מצד לצד כראות עיניו. גלדבאך, מעבר לטקטיקה הרגילה שלהם, ידעו שכדאי…
חזרה למסלול הניצחונות עם מאניטה על ספורטינג ליסבון \ חיחון באיצטדיון אלבלאדה \ מולינון. זה לא כמעט כי אם בדיוק מה שבארסה הייתה צריכה, על אחת כמה וכמה לאחר שעלתה עם הרכב לא אופטימלי להחריד במגרש הלא פשוט הזה, סיימה חצי שעה די איומה והשאר הפך להיסטוריה. אז, כשמסי נפצע, היה קשה להמשיך במסלול הניצחונות…
ניצחון חשוב של בארסה אחרי המכה בכנף שקיבלה מול אתלטיקו מדריד והאובדן של מסי ל-3 שבועות. לשמחתנו פיטו אבלרדו הוא לא מהמאמנים הבונקריסטים של הליגה והאיכויות של בארסה יצרו את ההבדל במחצית הראשונה עם השערים של סווארס וראפיניה. השער הראשון כולו טבע באיכות: מהמסירה בנגיעה של ארדה טוראן ועד לנגיעה הנפלאה של סווארס בכדור בשביל…
התיקו מול אתלטיקו מדריד היה מאכזב, אין דרך להתחמק מכך שלמרות שמדובר באתלטיקו ולמרות ששיחקנו דקות ארוכות ללא מסי ולא פחות כי אם יותר קריטי מכך, בלי בוסקטס, הרי שהשער העד כדי כך לא מחויב למציאות שספגנו והעובדה שבארסה כן שיחקה טוב בסך הכל, יצרו תחושות גדולות של תסכול עת שוב אנחנו מכבים את האור…