כשהייתי צעיר הגבתי להפסדים צורמים בזעם. הייתי חייב לכתוב כדי לשחרר את כל מה שהרגשתי. מאז למדתי להסתכל על דברים בפרופורציה והדחף לכתוב אט אט נעלם. גם אני לא הצלחתי להרדם אחרי מאורעות אתמול. זו לא תחושת זעם, כי אחרי השער הרביעי הזעם הפך לאדישות, אבל הדחף לשחרר את כל מה שקורה לי בפנים חזר…

