ההפסד הביתי בקלאסיקו: הניתוח הטקטי של אלכס דלמאס

ניתוח טקטי של אלכס דלמאס

הנקודות המרכזיות: מיקום המקשר השלישי, ההתאמות האישיות באמצע המגרש והמהירות לסיים התקפות חסמו את בארסה.

ההרכבים והפתעה של מוריניו

בספק היחיד בהרכב הבלאוגרנה, פליק בחר להמשיך עם גורדון כמקשר הפנימי. מוריניו, לעומתו, הפתיע עם ברנרדו סילבה כקשר התקפי ימני. שינוי קטן שהתברר כמכריע במשחק.

הגובה של פרמין

המחצית הראשונה הייתה שווה יותר מהצפוי: 59% מול 41% בבעלות על הכדור לטובת בארסה, ו-9 מול 6 בבעיטות, גם הן לטובת הבלאוגרנה. זה קרה בין היתר כי מדריד מיקמה את הקבוצה באזור טוב מאוד כדי למנוע את ההעמקה של בארסה.

זה קרה גם בגלל ההתאמה האישית במרכז המגרש, ובארסה לא ידעה להגיב לה מבחינת מיקום. פרמין עמד גבוה מדי.

עם זוג קשרים אחוריים צמוד מאוד להגנה (שואמני וברנרדו סילבה) של מדריד, המרווח בין שני הקווים היה קטן מאוד לקבלת כדור. המשחק דרש ממנו עמדה אחורית יותר. בדוגמה כאן הוא לא יוצר ספק אצל השחקן שמסמן אותו (שואמני) וגם אין לו מרווח להתערב.

הקשר ההתקפי השתתף מעט (44 מגעים ב-74 דקות) והשפיע מעט. במפת העמדות של @OptaAnalyst רואים זאת היטב.

בגלל זה חסרו לקבוצה גם הבהירות הרגילה במסירות וגם העליונות המספרית הפנימית הרגילה. בארסה לא הצליחה ליצור 3 מול 2 בבילד אפ, ולא רודרי ולא פדרי הצליחו להתאים את עצמם או לתקשר איתו כדי שזה יקרה.

כמה נתוני משחק מוכיחים זאת:

• בארסה השלימה 624 מסירות קצרות, כשהממוצע שלה הוא 669 (45 פחות).
• רודרי רשם 88% דיוק מסירות, כשהממוצע שלו הוא 94%.
• פדרי רשם 89% דיוק מסירות, כשהממוצע שלו הוא 92%.

אולי בגלל זה פליק רצה לתקן את קו האמצע עם כניסתו של דה יונג, ושלושה קשרים יחד. מרגע זה הקבוצה הייתה קצת טובה יותר עם הכדור.

פעולות מכריעות בלי יתרון

אחת הנקודות המרכזיות הנוספות הוא שבארסה ביצעה פעולות מכריעות רבות בצדדים בלי שהמשחק התאים לכך. בין אם מתוך שאיפה לנצח, רצון לשנות את המשחק או כל סיבה אחרת, זה הפך למקור של חוסר המשכיות במשחק.

לאמין, גורדון וקנסלו תרמו לניסיונות ליצור חוסר איזון או לרצון לנצח את הכנף, בלי להזיז את מדריד מצד לצד עם עוד כמה מסירות כדי שהמצבים האלה יהיו נוחים.

ממוצע המסירות לכל החזקה של בארסה היה 7, לעומת 9 הרגילים שלה. הסיבוב המוגבל של הכדור סייע לשואמני ולהאוסן לבוא לעזרת קוקורייה, או לברנרדו סילבה ולקונאטה לבוא לעזרת ואלוורדה.

בארסה סיימה עם 8 דריבלים מוצלחים בלבד מתוך 21 ניסיונות (38%). לאמין ימאל סיים עם 4 דריבלים מוצלחים מתוך 9 (44%), יום ממוצע מאוד עבורו ביחס ליכולתו לעקוף מגנים. זו מפת הדריבלים הכוללת של המשחק, בקרדיט @OptaJose ו-@PLF_2008.

לחץ מיידי לא יעיל

הלחץ של בארסה לא עבד, במיוחד זה שהוא הכי יעיל: הלחץ המהיר אחרי איבוד כדור. בין היתר כי המקשר הנוסף של מדריד אפשר לשתי המסירות הראשונות של הלבנים להיות טובות יותר. אבל בעיקר כי, בגלל הנקודות שתוארו למעלה, בארסה לא הייתה צמודה ולא ביתרון מספרי כדי ללחוץ על הכדור החופשי.

הבלאוגרנה השיגה רק 7 חטיפות גבוהות לאורך כל המחצית הראשונה. נתון נמוך מאוד, במיוחד כשמדריד השלימה 175 מסירות באזור האמצע-הגנתי.

הגנה לא טובה על העומק

שני שערי מדריד הגיעו בשני מהלכים שבארסה, בדיוק כמו מול פאריס סן ז'רמן ומול בטיס, לא הגנה עליהם טוב: חפיפה פנימית עם הכדור בקצה.

בראשון, קוקורייה נעל את הצד והקו האחורי של הבלאוגרנה נתקע. ההרצה של דיאמונדה לכדור מעט לפניו נתנה לו את כל היתרון לשלוח את הכדור לרחבה.

בשני, בדיוק אותו דבר אבל בכנף ההפוכה, עם גולר כמוסר מהקצה וקמאבינגה פורץ מבפנים.

בארסה צריכה להיות גמישה יותר בקו כשהמקבל היריב נמצא בצד ויש לו זמן להחליט על המסירה. וזה כי 4 מתוך 6 השערים האחרונים שספגה הגיעו בדיוק כך:

• 0-1 מדריד
• 1-2 מדריד
• 1-2 פאריס סן ז'רמן (שהוביל לקרן)
• 4-2 פאריס סן ז'רמן

תחזית חיובית

שני המשחקים האלה יכולים להיות פרודוקטיביים מאוד אם בארסה תצליח לתקן את הפרטים האלה, שהענישו אותה בשתי העונות האחרונות מול יריבות ברמה הגבוהה ביותר. בשנה הראשונה של פליק זה טבעי. בשנה השלישית של פליק צריך לתקן את זה.

בנוסף, שתי התוצאות האלה כמעט לא מענישות: הראשונה היא בשלב הליגה של ליגת האלופות, ועם השנייה בארסה עדיין מובילה בטבלה.

המקור: שרשור של אלכס דלמאס ב-X, 26 באוקטובר 2026.

הזווית של רוז'ר בונה

ניתוח נוסף מאת רוז'ר בונה. תרגום מאנגלית.

יש שלושה דברים שריאל מדריד עשתה טוב כשתקפה את הקו ההגנתי הגבוה של ברצלונה.

הראשון היה משחק עם כנפיים ברגל הלא טבעית, דיאמונדה וגולר. אם מסתכלים על מפת המסירות של ריאל מדריד, צירוף המסירות שחזר הכי הרבה בין שחקני הקבוצה היה מגן לכנף באזורים הרחבים.

מבנה הלחץ של ברצלונה בנוי כך שהיריבה יכולה לשחק אל המגנים לפני שהיא לוחצת בעוצמה בקפיצה של מגן אל מגן, כשכל השאר קרובים לכדור עם סימון אישי. אחד הפתרונות הטובים הוא לשחק אל כנף ברגל הלא טבעית, שיכולה לקבל זוויות טובות יותר להחלפת צד. כשברצלונה מכניסה הרבה שחקנים לצד הכדור, הצד הרחוק תמיד פגיע. אחרי שמחליפים צד, אפשר להתחיל לרוץ מאחור. הקשרים של ברצלונה מגנים לפי אזורים ולא נסוגים אל קו ההגנה. כשהמגנים קופצים קדימה, בקו ההגנה נשארים רק שלושה שחקנים שמכסים את כל רוחב המגרש. כמעט בלתי אפשרי עבור המגינים לזוז הצידה בזמן כשמחליפים צד. אחת הקבוצות הראשונות שביצעו את זה כל כך טוב הייתה באיירן מינכן ב-2024, בניצחון 1-4 בליגת האלופות.

השני, שקשור קשר הדוק לראשון, היה הריצות מהקו השני של מספר 8 ומספר 10 שלכם, בלינגהאם וברנרדו סילבה/קמאבינגה. ריצות מהקו השני קשות יותר למעקב. אפשר לכוון את התזמון כדי לא ליפול בנבדל, וגם נהנים ממשהו שהיה מפתח אתמול: כשמבצעים את הריצות האלה אחרי שכנף ברגל הלא טבעית קיבלה את הכדור, יוצרים מרווח פנימי שבו הכנף יכולה לקחת מגע או לצאת קדימה עם הכדור לפני שמחליפים צד, ובכך מפנים לה מקום לפעול.

השלישי היה התנועה של אמבאפה. הוא מבצע הרבה יותר תנועות לרגליים: יורד עמוק לקבל כדור, מוסר החזרה ואז רץ מאחור. אמבאפה לא צריך לפעול על גבול קו הנבדל. הוא מהיר מספיק כדי להתחיל בנחיתות ביחס למגינים ועדיין לנצח אותם. באוקטובר 2024 אמבאפה נתפס בנבדל 8 פעמים מול ברצלונה. אתמול, באוקטובר 2026, הוא נתפס רק פעם אחת.

יש משהו מעניין בתדירות שבה קבוצות נתפסות בנבדל מול הקו הגבוה של ברצלונה. בעונה הראשונה של פליק, היריבות נתפסו בממוצע 4.76 פעמים בנבדל למשחק. בעונה השנייה הנתון ירד ל-4.32. העונה הוא עומד כרגע על 3.22.

הדרך שבה הנסי פליק רוצה שהקבוצה שלו תלחץ ותגן עם קו גבוה יוצרת תרחיש ייחודי. קבוצות רבות אינן מוכנות להתמודד איתו. כמובן, טבעי שקבוצות מוצאות דרכים טובות יותר לרוץ מאחור ככל שהעונות עוברות. אבל זה לא כל כך פשוט. אי אפשר להסביר איך מנצחים קו גבוה בשני אימונים ולצפות מהשחקנים לבצע את זה נכון מיד במשחק.

זה דומה למה שגווארדיולה נהג לומר על כמה קשה לשחק נגד אטאלנטה של גספריני. הבעיה היא שנדיר להיתקל ביריבות שמשחקות כך, ולכן גם אם מתכוננים לזה באימון, זה לא תרחיש משחק שהשחקנים שלכם רגילים לחוות. חשבו על זה: בהינתן הלחץ שאחרי איבוד הכדור של ברצלונה וכמות החזקת הכדור שיש לה, אולי יהיו לכם רק כמה הזדמנויות למשחק לרוץ מאחור. אתם צריכים להיות מדויקים ביותר בהזדמנויות האלה, בתרחיש שאתם לא רגילים אליו. אם בלה ליגה יהיו 10 קבוצות שישחקו עם מלכודת נבדל, זה כבר סיפור אחר.

בכל מקרה, אם יש מאמן אחד שיודע ליישם תוכנית משחק מפורטת ולשכנע את שחקניו לבצע אותה למשחק מסוים, זה מוריניו. בגלל זה הוא כל כך טוב בסיבובי הנוק-אאוט ובגמרים של ליגת האלופות.

לא הייתי נחרץ כל כך באמירה שהקו הגבוה של ברצלונה לא עובד או שהוא מסוכן מדי. הבעיות היו במקומות אחרים. להיות אנכיים מדי עם הכדור לפני שיש זמן לצמצם את המרחקים בין השחקנים פגע בלחץ שאחרי איבוד הכדור של ברצלונה. בדרך כלל ברצלונה די אנכית, אבל היא עושה זאת על פני מרחקים קצרים בהרבה. קודם היא יוצרת את הקרבה הדרושה בין השחקנים ורק אז מאיצה את ההתקפה, מה שמאפשר לה ללחוץ על הכדור ביעילות אם היא מאבדת אותו. אתמול היא ניסתה לא פעם לשחק קדימה מהר מדי כשהקבוצה עוד הייתה מפוזרת. המשחק הפך לפעמים לכאוטי מדי, בין היתר בגלל הסימון האישי של ריאל מדריד באמצע המגרש, שדחף את ברצלונה למשחק אנכי יותר.

אני חושב שאילו האטה את הקצב עם הכדור והקטינה מעט את האנכיות, ברצלונה הייתה יכולה לשלוט במשחק טוב יותר ולהימנע מחלק מהכאוס הזה. אז אולי לריאל מדריד היו 5 עד 10 הזדמנויות לרוץ מאחור במקום 10 עד 15, כדי לשים את זה במספרים.

בכל מקרה, זה היה משחק די שווה בסופו של דבר. גישה יותר יוזמת, ברצלונה, מול גישה יותר מגיבה, ריאל מדריד. אני מעדיף את הגישה היוזמת כשמדובר בזכייה בליגה, ולכן אני מאמין שברצלונה תהיה בסדר בטווח הארוך.