הדבר היחיד שחסר לי אתמול (חוץ משידור, נגיד, מהדקה הראשונה. בקשה מוגזמת, אני יודע) היה לשמוע את הסאונד של סופרמן בזמן כניסתו של ליאו למגרש. כבר כתבתי את זה בעבר, אבל אתה לא יכול שלא לדמיין אותו רץ על המגרש עם גלימה שמתנופפת ברוח, כשהוא פותח מבערים ומשאיר מאחוריו עוד ועוד שחקנים יריבים. זה נראה שכל המשחק היה על Pause או מקסימום Slow Motion, וברגע שמסי נכנס – מישהו לחץ סוף סוף על Play.
כן, אנחנו תלויים בו. כן, זה נהיה קצת מביך עבור מועדון ברמה של בארסה. לא, זה ששגיא אוכל לנו את הראש על זה 4 פעמים בדקה, לא הופך את זה לאיזו חדשה מרעישה. הקבוצה חולה (אבל לא גוססת, למי שהתבוסה לבאיירן קצת בילבלה אותו) – בכל זאת איום התקפי שמגיע בלעדית ממקום אחד, זה לא ממש בריא. לא היינו צריכים שבטיס תגיע לקאמפ-נואו כדי לדעת את זה ובקיץ ייעשו השינויים המתבקשים. בינתיים השחקנים מושכים, בקושי, ומסי עושה את ההבדל. שוב, ושוב. בקלדרון כבר אפשר יהיה לחגוג אליפות, אבל לא הייתי מתנגד לקבל פאסיו בדרבי.
הדקות האלה של בארסה נטולת מסי הרגישו לי יותר מדי כמו דז’ה וו לבארסה ב’. ההגנה השכונתית, חוסר הדיוק, אפילו הלינק שהיה יציב בערך כמו פיקה עד שבשעה טובה אלה עם הכדור הכתום, הואילו בטובם לפנות את המסך.
סונג ראוי לביקורת על משחק שבו הוא לא עשה כמעט שום דבר חיובי. זה דבר אחד להיות קשר אחורי, אבל דבר שונה לגמרי להיות קשר אחורי בברצלונה, ואין שום סיבה להסתפק בבייביסיטר על הבלמים ומסירות לאורך 4 ס”מ כתרומה מספקת משחקן ברמה כזו. טענתי בעבר ואני עדיין משוכנע שאפשר להפיק ממנו יותר תועלת כקשר קדמי יותר, קצת לפני הקשר האחורי, שם הוא יוכל לנצל את כח הפריצה שלו ויכולת המסירה. אני לא אומר שצריך לעבור ל-4:2:3:1, אבל לא יזיק לנסות את זה מדי פעם.
אם אני מתעלם לרגע מכוחות העל של סופרמסי, מבחינתי אינייסטה היה מספר 1 על המגרש. הצורה שבה הוא פשוט גורם לדברים לקרות (ואתם רואים כמה זה קשה בלי מסי), ככה מתנהג קפטן אמיתי. לידר הוא לאו דווקא אחד שצועק על החברים שלו ומכוון אותם, אלא אחד שנמצא שם כשהם והקבוצה שלו צריכים אותו. טייו היה נהדר וטוב לראות סוף סוף שחקן בארסאי שאין לו מספר 10 (או 8) על הגב, לוקח כדור ומצליח לעבור שחקנים ולסדר מצבים לעצמו/לאחרים. מילים טובות גם לאלכסיס על שער, בישול בגול היפהפה של מסי ותנועה טובה במהלך שהוביל לשער של וייה.
