גווארדיולה קיבל את הקבוצה ב־2008 ובנה סביב משחק עמדות, מסירה ולחץ אחרי איבוד. בעונה הראשונה הגיע הטרבל, ועד סוף 2009 הושלמו שש זכיות — שנה שלא הייתה כדוגמתה במועדון.

הגמר בוומבלי ב־2011 הציג לעולם את אחת מתצוגות השיא של הקבוצה. שלושת בוגרי לה מאסיה שהרכיבו את שלישיית גמר כדור הזהב של 2010 ביטאו את השילוב בין כישרון אישי לתפיסה קבוצתית.

גם אחרי פפ נמשכו ההישגים: אליפות 100 הנקודות של טיטו, ובהמשך הטרבל של לואיס אנריקה ב־2015 עם מסי, סוארס וניימאר. לצד התארים היו פרידות מדור של קפטנים ואבל על מותו של טיטו.

השנים האחרונות בתקופה כללו הצלחה מקומית לצד אכזבות גדולות באירופה. משבר הקורונה והעונה שהסתיימה ב־2020 חתמו פרק והעמידו את המועדון בפני הצורך להיבנות שוב.

הפרידות חשפו כמה מהאנשים האלה הפכו לחלק מהזהות של המועדון. ב־2014 הסתיימו דרכיהם של פויול ווואלדס בקבוצה, וב־2015 נפרד צ׳אבי אחרי זכייה נוספת באירופה. הצלחות חדשות כבר התקיימו לצד סיומו של דור.

התקופה כללה גם משחקים שחיו בזיכרון בלי להיות גמר: ההצגות מול ריאל מדריד, השער של אינייסטה בלונדון והרמונטדה מול פריז. הם מסבירים מדוע סיפור השנים האלה רחב מרשימת תארים — וגם מדוע האכזבות המאוחרות היו כואבות כל כך.