אז בואו נראה מה יש לנו: אם ברצלונה לא עוברת את הרבע – המאמן אפס. אם הקבוצה זוכה רק בדאבל – המאמן גרוע. אם ברצלונה שוב אלופה ובגמר הגביע – זה לא מספיק. אם הקבוצה בחצי גמר האלופות ועם רגל בגמר – המאמן פחדן. מה כן ישכנע את האוהדים? אולי קיקה סטיין המהולל שמצליח מעל ומעבר עם בטיס השנה ובכלל לא קורס במאני טיים? אולי בכלל כדאי להשוות את עצמנו לאייאקס, קבוצה ללא לחץ באלופות, מלאת שחקנים צעירים, בלי הציפיות לזכות ב-62 תארים בשנה תוך הצגת כדורגל מושלם עם 100% החזקה בכדור ו-11 שחקני בית בהרכב בכל רגע נתון, ובשורה התחתונה, לא משנה מה תעשה – עדיין בגדר “הקבוצה המפתיעה”? מדברים על “הדרך חשובה מהתארים” כאילו הם יחטפו בראש אם ברצלונה תעמוד בכל קריטריוני הטיקי טאקה, ותאבד תארים. מדברים על “זו לא הדרך של ברצלונה” כאילו אין קבוצות אחרות בעולם, ואם המאמן ממש ממש ירצה ולא יהיה פחדן – כל הקבוצות האחרות יפרסו שטיח אדום, ויעמדו לפאסיו מתמשך, ובכלל לא ינסו לעצור את ברצלונה. למה להם? זה קל. עובדה – יש אוהדים בישראל שיודעים איך זה לנהל קבוצה בסדר גודל של ברצלונה, צריך ללכת לפי מה שהם אומרים, והסיפור מוכרע מראש.
יודעים מה? בואו באמת נשווה בין הקבוצה ההיא לבין הקבוצה הנוכחית. עם מי אפשר לשלוט במרכז המגרש תוך כדי משולשים אינסופיים? עם ראקיטיץ’? וידאל? ארתור? מה האחרון עשה שמגיע לו להיות באנקר בהרכב בחצי גמר מול ליברפול? נכון, עונה ראשונה יותר מחלומית עבורו, אבל…בתקופה האחרונה הוא פחות טוב, יש לו עוד המון מה לשפר (כמו הדחיפה של המשחק קדימה, במקום הצידה, ושליטה בקצב המשחק) ותזכירו לי מתי בדיוק הוא הצליח לסיים 90 דקות בלי לקרוס פיזית, ובמשחקים פחות קשים? כבודם של כל המוזכרים לעיל במקומם מונח, אין ספק. הם עשו ויעשו עוד דברים גדולים, אבל לכל המתלוננים – אתם באמת באמת משווים את זה לצ’אבי ואינייסטה? באמת? מתעלמים לגמרי מזה שאז, בתקופה הכל כך מושלמת ההיא כשניצחנו 5:0 במחצית של כל משחק וזכינו בליגת האלופות ב-4 שנות הפפ, היו פויול, ואבידל, ואלבס, ופיקה, מסי ובוסקטס שצעירים ב-10 שנים? מתעלמים לגמרי מזה שלוואלוורדה אין אפילו רבע מהכוח שהיה לפפ, או שלקבוצה של פפ (לפחות בהתחלה) היו רבע מהציפיות שיש לקבוצה הנוכחית? הבעיה הכי גדולה של ואלוורדה, ולואיס אנריקה, וטאטא, וכל מאמן אחר שיגיע – היא ההשוואה הלא הגיונית לקבוצה ההיא. מתי כבר תתקבע התפיסה שהקבוצה ההיא הייתה היוצא מן הכלל, ולא הנורמה? אם היא הנורמה – למה ממשיכים להלל אותה כקבוצה הגדולה בהיסטוריה? הרי זה מה שאמור לקרות בכל שנה, בכל משחק.
תמיד אפשר לעבור לנושא הבא – מסי. כן, הוא מדהים, מטורף, בלתי נתפס ועוד המון מושגים ותכונות אחרות שאי אפשר לבטא במילים. הוא כל כך טוב, שיש אוהדים שמרגישים צורך להתנצל שהוא אצלנו. כאילו שזה לא בסדר שתוכנית המשחק מבוססת בעיקר עליו. הכל נכון. אבל “להפיל” הכל עליו זה לא פחות מעיוורון. להיתפס להכנסה של סמדו במקום קוטיניו, “מגן במקום חלוץ”, בצורה המילולית, זה לא פחות מעצימת עיניים מכוונת. חולמים על ה”טוטאל פוטבול” של פפ וההולנדים? אחלה, הנה ההגדרה למהלך שמשנה את ההגדרות היבשות של עמדות. כן, סמדו מגן, ולא, קוטיניו לא באמת חלוץ. אבל הייתה פה התבנקרות אחרי? 2 מגנים כדי לעבות את הקו הימני? ממש לא. תסתכלו על המרווחים שרוברטו נכנס אליהם, תסתכלו על זה שאחרי הכניסה של סמדו חזרנו לשלוט באמצע, ותבינו ש”מגן במקום חלוץ” זו אולי ההגדרה הכי לא מתאימה לחילוף הזה. מה הגדרה יותר מתאימה? שח. לא מט, אבל בדרך. ועד כמה שאני יודע, מסי לא מנהל את החילופים.
אבל היי…למען הכבוד והאמת, ליברפול הייתה צריכה לנצח 3:1, כי קל לזכור החמצות של סלאח ומילנר, אבל משום מה מצבים של קוטיניו בפתיחה, וסוארס ודמבלה בסיום לא נחשבים. ואם יגידו ש”אבל המצבים של דמבלה וסוארס בסיום היו אחרי שליברפול התפרקה כבר, זה לא אותו דבר”, אז מילת המפתח היא “התפרקה”. אם יש משהו שמגדיר את ברצלונה הזו, של השנה, זה אופי. יותר מידי משחקים ברצלונה נלחצת לאחור, מחזיקה מעמד, ועוקצת – בשביל שזה ייראה מקרי. אולי התוכנית היא לגרום ליריב לאבד את הראש? אולי התוכנית היא לגרום לו לפתוח שטחים מאחור או לפתח אופוריה של “הנה, אנחנו שולטים מול ברצלונה” רק כדי לעקוץ? שוב – זה קרה יותר מידי פעמים, בשביל לקרוא לזה “מקריות” או “מזל” או “בלי מסי היינו במרכז הטבלה”. סף השבירה של הקבוצה הזו הרבה יותר גבוה ממה שנראה, והוא הרבה יותר גבוה משנה שעברה. אולי, רק אולי, זה השיפור הכי גדול בין השנה שעברה לשנה הנוכחית, ואולי, רק אולי, זה מה שיביא את הזכייה שאוהדים רבים משום מה חושבים שאמורה להגיע בקלות כי “אנחנו ברצלונה!”.
אליפות, גמר גביע, 3:0 על ליברפול במשחק הראשון של חצי גמר ליגת האלופות. איך נהוג לכתוב פה? תעריכו.
