1. בהיסטוריה של ברצלונה היו ויהיו שחקנים גדולים מרוברט לבנדובסקי. היו שחקנים שכבשו יותר, בישלו יותר ובוודאי זכו ביותר תארים. אבל המקום של לבנדובסקי הוא מקום גבוה וחשוב בהרבה מסך התארים או השערים שלו, המקום שלו הוא של מי שהחזיר את ברצלונה למרכז הבמה.
2. 4 שנים שיחק הפולני בברצלונה, 191 משחקים (יסיים עם 192-193) ו-119 שערים. שלוש אליפויות ספרד יש לו על החגורה, 3 סופרקופה (כולם בעימותים ישירים מול מדריד) וגביע המלך אחד שמצטרף לדאבל מרשים בשנה שעברה. אחלה מספרים, אבל שוב, אלה לא המספרים.
3. הוא הגיע ב-22 לקבוצה שלא לקחה אליפות 3 שנים, שהכשלונות שלה באירופה היו מביכים ועונה לפני כן סיימה מקום שני בליגה 13 נקודות אחרי מדריד. הקבוצה עפה ברבע גמר הגביע מול בילבאו, הפסידה את גמר הסופרקופה והכי מביך, עפה ברבע גמר הליגה האירופית נגד איינטרכט פרנקפורט בתצוגת כדורגל מביכה. זו היתה בארסה מרוסקת, בלי אפשרות כמעט להחתים שחקנים, עם מצב כלכלי רעוע ויריבה שלא מפסיקה לקחת תארים, בספרד, באירופה ובכל מקום אפשרי.
4. ואז הגיע לבה. הוא היה בן 34, אחרי קריירה מפוארת בגרמניה ובנבחרת פולין. זוכה כדור הזהב בפועל מ-2020 (שבוטל בגלל הקורונה), שהשיג כל תואר אפשרי עם באיירן ובא להרגיש קצת שמש, ים וטאפאס בבירת קטלוניה. לא כולנו היינו מאושרים, הרי רצינו את האלנד, חלמנו בגדול ולבנדובסקי בן ה-34 היה ברירת מחדל. גם אותו בקושי הצלחנו להביא, אחרי משא ומתן מתיש עם באיירן וחתימה ברגע האחרון.
5. זה לקח מחזור אחד, והוא התחיל להפציץ. 4-1 מול סוסיאדד, כשהוא כובש כבר בדקה הראשונה. המבשל, אגב, באלדה. בעונת שיא. פתאום ראינו מולנו שחקן שהוא לא כוכב מזדקן בן 34, אלא חיית שערים פסיכית, שניצחה בכל מקום אליו הגיעה, שלקח אליפויות בכל קבוצה אפשרית ושיש לו מטרה אחת על המגרש, לשים את הכדור בשער.
6. לבנדובסקי הוא לא גאון כדורגל נוסח מסי, ניימאר או לאמין. אם לבנדובסקי היה חיה בטבע, הוא היה כריש או בעצם, למה לא, טיגריס. בנוי לתפארת, אפס אחוז שומן, שרירים משתרגים, מהירות קטלנית (כשצריך) ובעיקר, יכולת וחושי על לציד. ואם זה נשמע שאני מאוהב, אז כן, אני מאוהב. כי לבנדובסקי בשיאו (וזכינו לפחות לשנה, שנה וחצי של השיא הזה) היה החיה הקטלנית ביותר על המגרש.
7. הספקנו אולי לשכוח, אבל הקבוצה ההיא של צ׳אבי, שלקחה אליפות מרשימה ב-22-23, היתה קודם כל קבוצה הגנה אדירה, צעירה מאוד, שהסתמכה על דבר אחד בהתקפה, ורק אחד, היכולת של החיה המופלאה שנקראית לבנדובסקי, להריח שערים. והוא עשה את זה מכל כיוון, מימין, משמאל, מלמעלה ומלמטה. איתו ברצלונה נראתה פתאום לא רק קטלנית בספרד, היא פתאום התחילה להיות משמעותית גם באירופה. בהתחלה בינונית, בתקופת צ׳אבי ואחר כך קטלנית, תחת פליק. אבל הקרדיט, הוא קודם כל ללבנדובסקי, האיש שלימד את בארסה לנצח מחדש.
8. לבנדובסקי גם היה האיש שהאמין. קחו את הקלאסיקו שהתחיל הכל אצל פליק, ה-0-4 בברנבאו. הרי הלבנים תקפו ותקפו אבל אז הגיע לבנדובסקי. כדור חכם וקטלני לצד ימין של השער, נגיחה כירורגית ו…כן, קטלנית, לאותו מקום ממש, ופתאום בארסה ב-0-2 שהפך את הברנבאו לבית קברות. נכון אחרי זה הגיעו שערים מרהיבים של לאמין ושל ראפיניה. אבל אם לא לבנדובסקי, שסחב אותם על הגב שלו, שהראה להם שמנצחים, ולא משנה מה, לא היינו מדברים על השערים האלה. זה לבנדובסקי, קטלני, שקט, אורב ונותן את המכה כשצריך.
9. אפילו השנה, כשהוא כבר בירידה, זה היה הוא שנתן את ה-1-2 הכל כך חשוב מול ריאל בסופר קופה. צ׳יפ קטן עם הרגל, שוב על קורטואה, שוב לפינה הימנית ושוב בארסה מובילה, כפי שקרה כל כך הרבה פעמים בעידן שלו.
10. ועכשיו אנחנו נפרדים. תזכרו את היום הזה, תזכרו את האיש הזה לבנדובסקי. בכל פעם בעונה הבאה שנראה, והלוואי שנראה הרבה, את פרמין, פדרי, לאמין וראפיניה קורעים רשתות, תזכרו את לבנדובסקי. האיש שחנך את לאמין, שעזר לראפיניה לצאת מהכפור ושהראה לפרמין איך לנצח וגאבי רואה בו כאבא. האיש שפדרי רקד לידו על המגרש, אבל בלעדיו מי יודע איך היתה נראית הקריירה שלו.
11. יוהאן קרויף השפיע על ברצלונה חמישים שנה קדימה, מהרגע שחתם כשחקן ב-73 ואחרי זה כמאמן בסוף שנות השמונים, ועד היום. פפ השפיע על ברצלונה מאז שהתחיל לאמן ב-2008. אני לא יודע אם ההשפעה של לבנדובסקי תהיה כל כך ארוכה, אבל היא משמעותית. הדור שיסחוב אותנו ל-2030, עם הישגים שהלוואי שיגיעו הכי רחוק שאפשר, הוא דור שלמד מלבנדובסקי מהי השקעה על המגרש ומחוצה לו, מהי מקצוענות ובעיקר מה צריך לעשות בשביל לנצח. זה שיעור שאין לו מחיר, שיעור ששווה תארים. והרבה.
12. לבנדובסקי, אני וכולנו מצדיעים לך. באת לארבע שנים והשארת מורשת לדורות. ואיך אומרים בפולנית (תלכו לגגל) Dziękujemy ci bardzo, mistrzu Lewandowski, jesteś blaugraną na zawsze, jesteś w naszych sercach!
