אליה וקוץ בה

בארה אגרה 3 נקודות וחזרה למקום השני עם צמד של לואיס סווארס על הראש של לאס פאלמאס. אך בבד ובבד איבדה את ליאו מסי לחודשיים.יש קבוצות חסרות מזל. יש את מרפי. וכששני הגורמים האלה מאחדים כוחות, אז אצל בארסה זה נראה כמו סרט המשך ל”יעד סופי”.

 

זה מדהים איך שכל-כך הרבה דברים התנקזו לחודשיים-שלושה הקרובים – חלקם נכפו על הקבוצה, אחרים נבעו מקבלת החלטות שאנחנו עלולים לשלם עליה ביוקר. החל מהעונש של פיפ”א, דרך גישת הצעירים הבזויה ועד הפציעות של ראפיניה ומסי. בינואר ארדה טוראן ואלייש וידאל יוכלו, סוף סוף, לשחק ויספקו חמצן כל-כך דרוש לסגל הזה, אבל בינתיים, שאלוהים יעזור לנו. אה, אופס. הכסאח בין מסי ללוצ’ו בעונה שעברה ומה שקרה בחצי הראשון שלה זה משחק ילדים לעומת מה שמצפה לבארסה עכשיו. זה וואחאד אתגר ועכשיו נגלה ממה השחקנים האלה באמת עשויים.

 

עוד מהתגובות של השחקנים אחרי הפציעה, הבינו עד כמה זה חמור. באותו רגע גם הם ידעו שהם איבדו את השחקן הכי טוב שהם שיחקו וישחקו איתו אי פעם, זה שהם היו רגילים למסור לו כל פעם כדי שיעשה קסמים. זה החזיר אותי ל-1:1 ההוא מול פ.ס.ז’ כשמסי – עדיין פצוע, בקושי רץ – עלה מהספסל, הכניס רוח חדשה בשחקנים סופרמן סטייל והחל את המהלך שנגמר בשער ההוא של פדרו. איתו, יש תחושת ביטחון כזו, בלעדיו זה סיפור שונה לגמרי. אוהדים של קבוצות אחרות לא יבינו את זה, אבל עכשיו זו באמת קבוצה אחרת. ממש אחרת. יש את בארסה ויש FC Messi – וכן, גם עם ניימאר ולואיס סוארס. והרי במשחקים האחרונים, איכשהו, בארסה הצליחה להקצין עוד יותר את התלות בליאו.

 

ועכשיו צריך להסתדר בלעדיו.

 

כולם מדברים על הקאמבק האפשרי בקלאסיקו ומנסים להתנחם בעובדה שעד אז יש, יחסית, משחקים מול יריבות נוחות פחות או יותר. סביליה בפיחואן או ויאריאל בבית זה לא פשוט, אבל אלה לא באיירן וצ’לסי. ודווקא העובדה שמצפים כמה משחקים מול בונקרים יקשו עלינו את החיים מאוד. מול מערכים סגורים, ואני לא מחדש פה שום דבר, צריך יכולת אישית. ומסי נמצא בלבל משלו בקטע הזה. ולא רק בזה.

 

הצרה הגדולה היא שכמעט ואין לבארסה אפשרות למשחק עם הסגל כדי לעשות שינויים ולהעביר את החודשיים האלה במצב טוב עד כמה שאפשר. אין אף מחליף ברמה לקישור, יש שני חלוצים צעירים שלא באמת קיבלו קרדיט עד עכשיו וההגנה לא יציבה בעליל. ולמרות זאת, יש דברים שכן אפשר לעשות. לוצ’ו אמר אחרי המשחק שלא צריך לשנות את הסגנון למרות הפציעה של מסי, אבל הייתי שמח בכל זאת לראות קצת יצירתיות ולשנות את המערך.

 

צריך לזכור שכרגע אין לבארסה שום קיצוני ימני בסגל, אלא אם אתם לוקחים בחשבון את אדריאנו והוא לא שיחק שם הרבה זמן. אדאמה ודאולופאו נשלחו לפרמייר-ליג, סנדרו הוא “9” ומוניר הוא ממש – ואני מדגיש: ממש – לא שחקן אגף, בטח לא בימין. בכלל, אם תשימו לב, בכל הפעמים שהוא שיחק בימין, הוא היה פחות או יותר בקו של הקישור כקשר ימני ולא כחלק משלישיית ההתקפה. גם לא בעמדה שלו, גם רחוק מהשער וגם מצפים ממנו שיעשה קסמים. זה לא עובד ככה. ובעניין החילוף – אז לא, זה לא משפיל, אבל זה היה דבילי להוציא אותו במצב כזה. יש כאלה שאומרים שבלי מסי, לוותר על סוארס או ניימאר זה לוקסוס שאין לבארסה. אולי, אבל זו חשיבה לטווח הקצר, רק למשחק מול לאס פלמאס. אני בדיוק ההיפך, אני מעדיף חשיבה לטווח הרחוק. ביתרון 0:2, בבית, מול לאס פלמאס (ועם כל הכבוד לה), אני מעדיף שמוניר יסיים את המשחק על הדשא. תרצו או לו, נצטרך אותו בחודשיים הקרובים וצריך לתת לו ביטחון. לא היה קורה אסון גדול אם ניימאר או סוארס היו מוחלפים לטובת סנדרו. איך אמר פפ בקלאסיקו ההוא עם ה-3-4-3, לפעמים צריך להיות אמיצים.

 

אז מה בכל זאת אפשר לעשות עם הסגל? צריך למקד את המשחק, באופן לא מפתיע, סביב סוארס וניימאר. הייתי שמח לראות את לוצ’ו מנסה קצת שיטות משחק עם צמד חלוצים באמצע ולא עם סוארס במרכז, ניימאר בצד ומוניר או סנדרו כתפקוד מאולץ בימין. שני רעיונות, סתם ככה מהראש:

 

4-4-2: ראקיטיץ’, בוסקטס, מסצ’ראנו ואינייסטה בקישור. לראקיטיץ’ יש הרמות טובות מאוד מהאגף וכקשר ימני ולא קיצוני, הוא יכול להתאים נהדר. אינייסטה כמובן מכיר את עמדת הקשר השמאלי. ובנוגע לבוסקטס ומסצ’ראנו, אני מודה שאני שונא את התפקוד שלהם ביחד בקישור ב-4-3-3, אבל ב-4-4-2 זה סיפור אחר. היתרון הגדול פה זה שאנחנו שומרים את מוניר וסנדרו כחילופים אפשריים, החיסרון הגדול שאין אף מחליף לקישור, אולי סרג’י רוברטו. הכי טוב היה להשתמש בסרג’י סאמפר כגיבוי אפשרי לאחד הקשרים המרכזיים ובגרימאלדו, שיכול לשחק כמגן וקשר שמאלי.

3-5-2: בארטרה כבלם ימני, מתייה כשמאלי (כי זה מה יש…), פיקה או מסצ’ראנו בתפקיד הבלם המרכזי, דני אלבס/סרג’י רוברטו וג’ורדי אלבה כ-Wingbacks שמשחקים – למעשה – כקיצונים לכל דבר כשהכדור אצל בארסה, ובקישור 3 קשרים כמו במערך הרגיל: בוסקטס, ראקיטיץ’ ואינייסטה.

 

 

למען האמת, אני לא רואה את לוצ’ו עושה משהו מאלה, אבל אולי הוא יפתיע. יכול להיות שזה יצליח, יכול להיות שלא, אבל דבר אחד בטוח: זה שווה את הניסיון. ובכל מקרה, בהיעדרו של מסי, אני רואה את סוארס לוקח יותר על עצמו ומאמין שהוא יכול לעשות את קפיצת המדרגה הזו. יש לו ניסיון והוא הצליח כבר עם קבוצה הרבה יותר חלשה מבארסה.

סשה

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום