היום שאחרי הבחירות

הבחירות האחרונות בברצלונה לימדו אותנו מחדש כמה דברים שאנחנו כבר יודעים.

ברצלונה עדיין נמצאת בפילוג. הבחירות ב 1997 בהם הנשיא המכהן נונייז קיבל רוב מוחץ של 76 אחוז היו האחרונות בהם היה מנצח דומיננטי אחד וברור, וזה עוד קצת מעט אחרי שמכר את רונאלדו המקורי לאינטר לאחר שסירב לשפר את חוזהו של האחרון. מאז המועדון שרוי בפילוג,  שהחל בהצבעת האי אמון ב 1998 של קבוצה צעירה בשם אלפנט בלאו (הפיל הכחול) בראשות עורך דין כריזמטי העונה לשם ז׳ואן לאפורטה. לאפורטה הוביל בזמנו תסיסה של המחנה הצעיר במועדון שיצא נגד השמרנות המדכאת של זקני המועדון. אבל כמו שניווכח בהמשך, הצלחה ספורטיבית של הקבוצה הראשונה (דאבל) הפילה את הצעת האי אמון.

מה שכן, זה יצר את הפילוג במועדון שמניע את הבסיס שלו כבר 15 שנים – הנונייזם נגד הלאפורטיזם. מאוחר יותר הרוסיי-יזם נגד הלאפורטיזם ועד אתמול, הברתמואיזם נגד הלאפורטיזם. ברתומאו, רוסיי, גספארט הם בסך הכל אותו מיצג של נונייז. שמרנות אדוקה, קומבינות, וטיפוח בלתי פוסק של הגרעין הגדול ביותר של חברי המועדון. לאפורטה עדיין מייצג את הבדלנות, הדביקה בערכי קרויף (בכל מחיר), ההתייחסות לבארסה כמועדון כדורגל וחברה לכל דבר, והצמדת התווית הקטלאנית למועדון (גם בכל מחיר). במרוצת השנים הנונייזם התיישר יותר לכיוון המודרני של לאפורטה, אבל בבסיסו הוא נשאר אותו דבר.

מרבית הקולות (כמעט 74% לפי הערכות התקשורת) הגיעו לברתומאו מסוסיוס (חברי מועדון) בני 60 ומעלה, שמהווים את הנתח המשמעותי ביותר בקרב חברי המועדון. שאר המועמדים (בעיקר לאפורטה) נשענים על קולות הצעירים.

הדחיפה הכי משמעותית שברתומאו קיבל הייתה מהתארים של הקבוצה הראשונה. לסוסיוס השמרנים לא אכפת שברתומאו עצמו קרא להאריך לטאטה מרטינו את החוזה בסיום העונה שעברה (הצעה שנפלה בגלל וטו בהנהלה שלו), אכפת להם מתארים. יש משפט ידוע בקטלאנית שאומר quan la pilota entra, millor no fer-nos mal – ״כשהכדור חוצה את קו השער, עדיף שלא נהרוס את זה״, או בקיצור – אם זה לא שבור, אל תתקן את זה. וזאת קלישאה שחזרה על עצמה בכל השבועיים האחרונים כאשר ראיינו חברי מועדון מבוגרים. אחד מהם אמר: ״ב 2003 הצבעתי לאפורטה כי נראינו כמו זבל, הפעם אצביע ברתומאו כי זכינו בתארים וצריכים המשכיות״.

״המשכיות״ הייתה מילת המפתח בכל הקמפיין של ברתומאו (שקיבל לוגו שדומה ל״3״ – רמז לתארים עליהם הוא לקח קרדיט), ולשם הוא כיוון בכל חוגי הבית של הסוסיוס המבוגרים בהם הוא ביקר כבר מפברואר. הוא התעלם לחלוטין מהפלג הצעיר של המועדון  – הפלג שלא היה מצביע לו בכל מקרה, היות והוא מודע באמצעות האינטרנט לכל שערוריה שהוא מקושר אליה, וכל שקר שני שיוצא לו מהפה.

מ 2010, הנשיא דאז סנדרו רוסיי סגר את האופציה לכל אוהד ברצלונה מן השורה להפוך לחבר מועדון תמורת תשלום שנתי, והפך את התהליך לפרוצדורה מייגעת בת 3 שנים בהם היה נדרש המועמד להגיע מדי שנה לברצלונה ולחתום על טופס. המהלך הצליח בגדול עבורו כשמספר חברי המועדון צנח מכמעט 190 אלף ל 109 אלף ב-5 שנים, וכך הנתח החלקי של חברי המועדון הזקנים גדל משמעותית.

הסוסיוס הזקנים ניזונים מהתקשורת הבסיסית ביותר: הם קוראים ׳אל מונדו דפורטיבו׳ על הבוקר עם הקפה, ומשוחחים במשרד על המאמר האחרון ב״לה וונגרדיה״ – העיתון הפופולארי ביותר בקטאלוניה. צמד העיתונים האלה נמצא בשליטה של ׳גרופו גודו׳, בה מיודענו סנדרו רוסיי מקושר מאוד. ברתומאו, שביקש מהמועמדים האחרים לשחק ״פייר פליי״, הזרים מדי בוקר תעמולה דרך העיתונים הכי נקראים בברצלונה. הוא ניצל בחוכמה את ימיו האחרונים בהנהלה כדי לחדש חוזה ללואיס אנריקה (לאחר שאמר שזאת החלטה שצריך לעשות הנשיא החדש), הוא חידש חוזה לדני אלבס האהוב על ידי הקהל וניצל את הבובות שלו בהנהלת המעבר שהוקמה לבחירות, כדי להחתים את אלייש וידאל וארדה טוראן, בפעם הראשונה בהיסטוריה שהנהלת הזאת מנוצלת לצרכים אלה.

ואת כל ההחתמות האלה, הוא דאג לפמפם היטב דרך העיתונות שלו, שכמובן מעלימה עין מהצהרות מביכות שלו לאורך הקמפיין ומתביעות נוספות שמקבל המועדון. היא גם דאגה להבליט את הרווח שבארסה הציגה לעונה האחרונה בדו״ח הכספי האחרון שלה, למרות שכמה נתונים בדו״ח כובסו (לא הכניסו את הרכישות החדשות והקנסות על ניימאר) והתעלמו לחלוטין מהחוב של המועדון לבנקים שתפח ל 327 מיליון יורו. קוראי העיתונים ממש ראו אוטופיה מדי בוקר. המועדון יצטרך להדק את החגורה עם החוב הזה על הצוואר וההתנהלות הלא נכונה שמובילה לכך ש 73% מתקציב המועדון הולכות לשכר השחקנים. זאת הסיבה גם שלא נראה בוודאות רכש בינואר שיפצה על הסגל הקצר של לואיס אנריקה.

ברתומאו גם ניצל את היותו נשיא מכהן כדי להבטיח לגרעין הבולט של חברי המעודון את ההבטחות הכי קוסמות שיש: שמירה על מחירי המנויים הקיימים (כל בעלי המנויים הצביעו עבורו), הכנסה של מעליות לאיצטדיון בשיפוץ שהוא מתכנן (כל זקן ישמח) והוא גם חילק להם כרטיסים לגמר גביע המלך וגמר ליגת האלופות על חשבון אותם אוהדים צעירים. שמירה על מחירי המנויים הקיימים היא סוגיה מאוד חשובה עבורם כאשר חלקם הגדול מספסר את המנוי לתיירים ומממן לעצמו את הפנסיה.

את הסוסיוס המבוגרים לא מעניינת קטאר (רובם לא יודעים איפה היא בכלל), לא אכפת להם שמנסים להכפיש את שמו של המועדון ושחקניו בתקשורת, הם לא מודעים לכך שברתומאו בכלל גדל במחלקת הכדורסל של אספניול והפך לסוסיו של ברצלונה רק ב 1998, וגם פרשיות המס, הקריסה של הלה מאסיה ועונש ההעברות של פיפ״א לא נמצאים בראש מעייניהם כשמסי, סווארס וניימאר מנפקים קסמים על הדשא וזוכים בתארים. הבחירות לאורך ההיסטוריה מצביעות על קו קבוע: כדי להדיח נשיא מכהן, צריך כישלון ספורטיבי של הקבוצה הראשונה. זה מה שקרה ב 2003 (הקבוצה סיימה בקושי במקום השישי) זה מה שכמעט קרה ב 2008 עם הצבעת האי אמון בלאפורטה (מה שבדיעבד כמעט מנע את יצירת הקבוצה הראשונה של גווארדיולה) וזה מה שהיה אמור להתרחש הקיץ (לאפורטה הוביל בגדול את הסקרים של מרץ), אבל למסי ולואיס אנריקה היו תוכניות אחרות.

הקמפיין של ז׳ואן לאפורטה, זכה לביקורות בצדק. אנריק מאסיפ (שחקן כדור יד אגדי במועדון וחבר צוות בקמפיין) אמר שלאפורטה עצמו החליט סופית לרוץ רק בסוף מאי, ולאורך הקמפיין הייתה תחושה של הרבה אלתור, הרבה שמות נוצצים והרבה קרויף, יוניצ״ף ולה מאסיה. לאפורטה עשה טעות כאשר המשיך להשען על ההחתמה של פול פוגבה, גם אחרי שארדה טוראן הוחתם, וגם אחרי שלואיס אנריקה אישר את ההחתמה שלו. סכום הרכישה שלו (80 מיליון יורו), שפומפם לתקשורת בכלל על ידי ברתומאו ואנשיו, הפך לחרב פיפיות עבורו.

עדיין, כל אלה הם פגיעות קלות בכנפיי הקמפיין של לאפורטה, הפגיעה המשמעותית הייתה השער של ניימאר בגמר ליגת האלופות.  וזה מה שמעניין את הרב המכריע של חברי המועדון של ברצלונה – כאן ועכשיו. אל תדברו איתם על עתיד.

ומה יהיה בעתיד? אם לא יהיו קשיים, באסיפת חברי המועדון הקרובה באוקטובר, ברתומאו יעביר את התוכנית הסופית לשיפוץ הקאמפ נואו (כרגע יש רק הדמיות יפות), פרויקט גרנדיוזי שתפח מ 189 מיליון יורו עד לגובה מבהיל של 600 מיליון יורו. במועדון ש 73% מהתקציב שלו מופנה למשכורות והחוב שלו רק תופח, זה יכול להיות מתכון לאסון.

באותה אסיפה ברתומאו אמור להציג אלטרנטיבה לספונסרשיפ של קטאר (אחרי שאמר לפני שבועיים שהם ההצעה היחידה שיש על השולחן, והתהפך בעקבות ביקורות), אבל לקטאר יש את המילה האחרונה לפי הדברים של המועמדים האחרים לנשיאות: אגוסטי בנדיטו, וטוני פריישה (שהיה סגן נשיא של ברתומאו), הקטארים יכולים להשוות כל הצעה אחרת שתעמוד על הפרק.

עם התיעדוף הנמוך שברתומאו מקנה ללה מאסיה (טען ששחקני קבוצת המילואים לא צריכים להתאמן עם הקבוצה הראשונה, ושמכירת שחקנים צעירים תורמת לכלכלת המועדון), אנחנו צפוים להמשיך לראות יהלומים פוטנציאלים נוטשים את אחת ממחלקות הנוער הטובות בעולם (5 כבר עזבו הקיץ), והמשך מדיניות רכש של גלקטיקוס. כל עוד יש תוצאות בשטח, הסוסיוס הזקנים ימשיכו לחיות בבועה שלהם.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו