הסיקור: דפורטיבו לה קורוניה 2 – 1 בארסה

מאניה דיפרסיה. להתעורר מחלום מתוק תמיד מרגיש כמו ליפול קרקע מגובה, וההפסד אתמול ללה קורוניה הוא הכאפה המעירה הכואבת ביותר שיכולנו לקבל. אלו היו ימים של אופוריה ותחושת שאננות אפפה באוויר. זה בהחלט לא קל להמשיך הלאה ולהתמקד באתגר הבא כשאתה שקוע בחגיגות ושמחה עילאית, ודפורטיבו לה קורוניה ידעה לנצל זאת היטב. המאבק על אליפות ספרד חוזר להיות מסובך ושוב לא תלוי בנו אחרי שריאל מדריד ניצחה היא את המשחק שלה.

השחקנים השקיעו מאמץ פיזי כביר ביום רביעי ולואיס אנריקה ככל הנראה התחשב בכך, ולכן עלה עם הרכב משני. בלי אומטיטי, שיש לו מאזן מושלם בליגה עדיין, בלי ניימאר שבאורח פלא לא משחק כשמדובר ביום ההולדת של אחותו פעם נוספת, בלי אינייסטה ובלי ראקיטיץ’ (וגם בלי ראפיניה). אלבה, טוראן, גומש ודניס פתחו במקומם בהרכב. המערך נשאר אותו הדבר, כשדניס בימין, סרג’י רוברטו בקישור וטוראן בשמאל. התוצאה הייתה שראינו משחק כבד ואיטי של הקבוצה. הגשם לא עזר לעניינים. בארסה כן שלטה במשחק אך האיומים שלה היו חלשים יחסית, ולקראת סוף המחצית הראשונה דפורטיבו עלתה ליתרון אחרי שמסצ’ראנו וטר שטגן לא הסתדרו טוב עם כדור קרן.

בנקודה הזו כבר הרגשתי שהסיפור די אבוד, חייב לומר. כאילו לבארסה נגמר הכוח בבטריות אחרי המשחק נגד פריז, ועכשיו אי אפשר לעשות כלום. גם לא להכניס את אינייסטה וראקיטיץ’, הצעדים המתבקשים. המחצית השנייה נפתחה עם לא מעט מזל כשלואיס סוארס הבקיע את השוויון, אך המארחים הם אלו ששלטו והלהיבו את הקהל. הם היו קרובים להחזיר את היתרון. הכניסה של אינייסטה וראקיטיץ’, שלא איחרה לבוא – משהו די נדיר מלואיס אנריקה – הרגיעה את המשחק והחזירה את הכדור לרגליים של בארסה. דווקא אז, בקרן נוספת, דפורטיבו הבקיעה את השני. הכניסה של פאקו אלקאסר לא הועילה, והניסיונות של בארסה להשוות כשלו.

מי שאכזב יותר מכולם הוא מסי, שנראה עייף במידת מה. מסי סחב את בארסה על גבו כל העונה, וזה כנראה גובה את המחיר במשחקים כאלה. חסרונו של ניימאר די בלט. אני לא שכחתי שהעברתי ביקורת על היכולת שלו רק לא מזמן, אך מאז הוא הכניס הילוך והחל לשחק טוב יותר בכל היבט. בלעדיו ובלי אינייסטה, לא היו מספיק יצירתיות וברק במשחק של בארסה, שהיה שבלוני, איטי וצפוי. דניס, טוראן וגומש לא היו קרובים לעשות את הנדרש מהם. אפשר אולי לומר על דניס שהוא לא נועד לעמדה של ראפיניה במערך 3-4-3, אפשר גם לומר שהזמן הממושך בספסל פגע בו. גם החיסרון של אומטיטי הורגש באופן ברור, השחקן הוא קיר והיה רצוי שיפתח במקומם של מסצ’ראנו או אלבה.

בסופו של דבר זו עוד תצוגה יחסית חלשה וחייבים לומר שדי אופיינית לבארסה של העונה הנוכחית. המשחקים האחרונים היו יוצאים מהכלל וחובת ההוכחה נמצאת על בארסה ועל לואיס אנריקה האם היא תצליח להמשיך ביכולת הטובה או תחזור לאפרוריות. אתמול היא בהחלט חזרה לאפרוריות ולצערנו זה עלה לנו ביוקר, עם מכה כואבת במירוץ בליגה. לואיס אנריקה חייב למצוא את האיזון בין שמירה על רעננות השחקנים לבין ניצול העומק של הסגל. מעט מדי חילופים והשחקנים נשחקים ומתעייפים, יותר מדי והקבוצה מציגה כדורגל חלש. כך או כך אני לא מאבד תקווה לגבי הקבוצה הזו.

 

ההרכב:

טר שטגן

מסצ’ראנו, פיקה, אלבה

סרג’י רוברטו, בוסקטס, גומש (ראקיטיץ’)

מסי

דניס (אלקאסר), סוארס, טוראן (אינייסטה)

סאני

הדם שזורם בעורקיי אדום-כחול. האהבה לבארסה במקום הראשון, והחלק האהוב עליי בה הוא ההיסטוריה של המועדון.

מה אוהדי בארסה אומרים

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו

התוסף שלנו לכרום