אני לא יודע איך להסביר את ההרגשה הזאת, אבל אני מרגיש פחות מחולל היום מאשר אותו בוקר אחרי ה 0-4 בפאריס. אז זה היה שוק מוחלט, היום פחות. יובנטוס שיחקה מצוין, לחצה מעולה ועשתה מעבר יפה מאוד מהנעת כדור סבלנית והתפרצות קדימה. בניגוד למשחק בפאריס, בארסה כן הגיעה למצבים שהיו יכולים להוליד לה שער חוץ שהיה משפר משמעותית את סיכויה לעלות ומשנה גם את התגובות המרובות למשחק הזה. במשחקים כאלה השפיץ של הנעל עושה את כל ההבדל, ולבארסה לא היה את זה. אפשר לשחק חרבנא ולצאת עם שער חוץ, במיוחד בשלבים האלה, לצערנו בארסה לא השכילה לעשות זאת.
המצבים של בארסה בצד ימין, של יובה בצד שמאל
יחד עם זאת, המצבים האלה לא הגיעו בגלל גאונות טקטית של לואיס אנריקה, הם הגיעו מפרצי גאונות של ליאו מסי, האיש שסוחב את הקבוצה על הכתפיים שלו יום אחר יום, גם בימים קשים כאלה. כתבתי על זה אין ספור פעמים גם בעונה שעברה וגם העונה, יש לבארסה PLAN A: השלישיה הקדמית. אין לה PLAN B. וכל זה מגיע מהתנהלות מביכה של ההנהלה, המזכירות הטכנית והצוות המקצועי ברכש – עשו הכל בשביל להדביק פלסטרים מידיים ולהתפלל לטוב, במקום לבנות על מודל ספורטיבי לטווח ארוך.
דיברנו מספיק על כך שבשלב כלשהוא של העונה, הספסל העלוב של בארסה יחזור לנשוך את לואיס אנריקה בישבן, וזה מה שקורה. בוסקטס מושעה וכל מרכז השדה מתפרק. הסופר-סאב היחיד שיש לקבוצה להציע הוא אנדרה גומש, וזה מספר את כל סיפור הספסל. 30 מיליון יורו הושקעו בפאקו אלקאסר בשביל שיחמם את הספסל ב-90 אחוז מהעונה, וב-10 אחוז לשחק כקיצוני ימני שמרים כדורים (בשביל זה מחזירים את דאולפאו בקיץ לא?) ופאקו זה הבחור שלפי רוברט פרננדס היה אמור להיות ההוא שיעניק ללואיס סווארס מנוחה.
3 שנים היו לבארסה לחפש מחליף אמיתי לקשר 50-50 יצירתי בצד ימין, מה קיבלנו? אוסף של בינוניות שכופה על מסי לשחק כקשר 50-50 לכל דבר. ראקיטיץ’ אמש שוטט במשך 90 דקות, לא בגלל שהוא שחקן רע, אלא בגלל צורת משחק לא מספיק טובה.
לואיס אנריקה התאהב ב 3-4-3. אחרי ה 1-6 נגד פאריס, המערך הזה נראה כמו מתת אל מהשמיים. בהמשך ראינו כמה המערך הזה פגיע, אבל זה לא מנע מלוצ’ו לשחק 3-4-3 במשחק הראשון ברבע גמר האלופות, שלב בו הרב המוחלט של הקבוצות האורחות לא יחפש בשום מצב להתאבד על השער, בטח לא משריקת הפתיחה. המערך הזה הקל על אלגרי מאוד, שולחים את קוודראדו ואלבס לחלל של מאתייה בצד שמאל, ומשם יגיע משהו. מאתייה לא ביצע תיקול אחד ב-45 הדקות שלו על המגרש, אבל הוא לא היה הבעיה.
מסצ’ראנו כקשר אחורי היה משאלת הלב של לא מעט אוהדי בארסה טרם המשחק. הוא היה קשר אחורי כמה פעמים מאז שהוא הגיע, ובכל משחק נגד קבוצה גדולה הוא כשל. קשר אחורי, במיוחד אצל בארסה, לא עושה רק עבודת ניקיון, הוא צריך לעשות עבודת פיזור משחק. בזמן שלחפסיטו לוקח 5 שניות להחליט לאן הכדור עובר, בוסקטס עושה זאת בחצי שניה. ההבדל שנוצר מזה הוא עצום. כנ”ל לגבי ראקיטיץ’ בתפקיד שדורש קריאטיביות. השילוב של הקרואטי עבד היטב כשדני אלבס היה בצד ימין כקיצוני לכל דבר, כשאלבס כבר לא שם, הוא מאבד כמעט את כל התכליתיות.
אפשר להמשיך ולצלוב את טר שטגן במשחק בו הוא לא הביא את הערך המוסף שלו (בעוד שבופון הביא כפליים), את האנמיות של ניימאר בהעדר מגן שמאלי תומך כמו אלבה, או את חוסר החדות של סווארס, הכל נכון. הדיבורים שלנו ימשיכו ליפול על אוזניים ערלות. לואיס אנריקה עקשן (בדומה למנטור שלו ואן חאל), מסרב לקבל ביקורות עניינית, ועל אלה שאחראים עליו אין על מה לדבר.
בגומלין בשבוע הבא, בארסה עם בוסקטס תנסה להחזיר לפחות את הכבוד בקאמפ נואו, רגע לפני שיוצאים למדריד.
