הסיקור: ריאל מדריד 2 – 3 בארסה

טירוף חושים בברנבאו. השער ה-500 של לאו מסי במדי בארסה הביא לקבוצה ניצחון דרמטי ומתוק במיוחד על היריבה הנצחית ריאל מדריד. מסי הוא השחקן הגדול בהיסטוריית המשחק והוא נתן לנו עוד הדגמה קטנה לכך בלילה שכנראה לא נשכח לעולם, בייחוד שמדובר בערב יום השואה והדיסוננס צועק לשמיים. המאבק על הליגה נפתח מחדש, כשבארסה משתווה במספר הנקודות לריאל מדריד, לה עדיין מצפה משחק חסר נגד סלטה ויגו. למעשה, הכדור עדיין ברגליים של ריאל מדריד, ולכן קשה לי לחלום על זכייה באליפות עדיין, בטח כשאנחנו יכולים למעוד בעצמנו.

זה היה משחק כדורגל משוגע לחלוטין, בו היינו עדים באופן מושלם לאיך הכול יכול לקרות בקלאסיקו. לשתי הקבוצות יש התקפות אדירות והגנות, טוב, קצת פחות, וכמות המצבים המעולים לשער גררה מספר מרובה של התקפי לב ברחבי העולם. גם מול 10 שחקנים בארסה סופגת, ובפעם הראשונה בהיסטוריה היינו עדים לשער ניצחון אצל ריאל מדריד בתוספת הזמן, ממש עם הבאזר. דווקא כשנראה שהכול נזרק לפח ושוב בארסה בועטת בדלי, הגיע הנס המיוחל. וכל זה כשלפני המשחק אני באתי בגישה פסימית במיוחד וחששתי שנראה שחזור של יום העצמאות 2008 הארור.

המשחק החל רע עבורנו, עם לחץ מוצלח של ריאל מדריד, שגרם לטר שטגן להתמתח ולהיכנס לפעולה כבר מהדקות הראשונות של המשחק. טר שטגן אמנם ספג שני שערים, אך הוא הדף 12 בעיטות למסגרתו, כמות פסיכית שכנראה לא נמדדה מעולם לשוער שלנו בליגה, והוא אחד האחראים לניצחון הזה. אחרי כחצי שעה של משחק, דווקא אחרי שהייתה הרגשה קלה שבארסה יצאה מההלם, ריאל מדריד עלתה ליתרון, במהלך חוזר להרמת קרן. בנקודה הזאת מסי החליט שנגמרו המשחקים, השתלט על המשחק, ובמהלך מרהיב השווה את התוצאה דקות ספורות לאחר מכן. יש משחק.

המחצית השנייה נפתחה כמו הראשונה, והיה לנו מזל גדול שלא ספגנו שער. הייתה החמצה מזעזעת של רונאלדו במתפרצת, כזו שהוא בקלות הופך לשער בימים טובים יותר. מנגד, אלקאסר בזבז הזדמנות טובה ופיקה סחט הצלה גדולה מנבאס אחרי נגיחה חזקה שלו. אך לא הייתה לנבאס שום אפשרות מול הבעיטה המושלמת של ראקיטיץ’, שהניף את רגל שמאל מחוץ לרחבה ושחרר בעיטה שנעצרה רק ברשת. השער הזה בא דווקא אחרי משחק מאוד לא טוב שלו, בו הוא הסתרבל המון עם הכדור, איבד לא מעט פעמים, לא עזר מספיק טוב בסגירה. הגול פיצה על כך מעל כל צל של ספק.

מרסלו הכאיב למסי עם מרפק שגרם לו לאבד שן במחצית הראשונה, והוא בתמורה הכאיב לשחקני ההגנה הלבנים בשיגועים בלתי פוסקים. עם שופט אמיץ יותר היינו רואים צהוב שני לקאסמירו, שלא הצליח לבלום את מסי בצורה הגיונית. בסופו של דבר סרחיו ראמוס ניסה לעצור את מסי בזינוק קראטה, והוא ראה אדום מוצדק. ריאל מדריד תקפה יותר כדי לסגור את הפיגור והשאירה שטחים, וכך היו לבארסה מצבים להכפיל את היתרון, כמו בעיטה של פיקה ממרכז הרחבה שנבאס הדף. כשראיתי את האדום מלמלתי “לא, לא, לא”, כי ידעתי שעם המזל שלה, המארחת עוד תצליח לחזור מהקבר, ולא טעיתי – חאמס השווה כשנותרו למשחק רק 4 דקות, ונבניתה התחושה שכל המאמץ וההשקעה הולכים לטימיון.

התחלתי להתפלל לנס. רק שתי דקות תוספת זמן, ודקה שלמה בוזבזה על סחיטת עבירה קרוב לרחבה שלהם. גם כשנשארו שניות לסיום התוספת, מלמלתי שאני מאמין שאנחנו יכולים להבקיע גול. סרג’י רוברטו, שגם הוא לדעתי לא הציג יכולת משביעת רצון עד אז, אולי הקשיב, לקח את הכדור, חלף על פני שני שחקנים, השאיר לגומש, שלמרבה תדהמתנו עשה משהו חיובי והשאיר לאלבה, שיישר למסי… ונפלתי לרצפה, מצחקק ובוכה בו זמנית. לא האמנתי, לא הצלחתי לעכל את זה, ובטח שלא יכולתי לצעוק ולחגוג. זה היה קשה מדי. מסי חגג את השער ה-500 שלו במדי המועדון כיאה לחניך של לואיס אנריקה, עם הצגת החולצה לעיניהם של המדרידאים ההמומים.

הניצחון שלנו, הקלאסיקו שלנו, והאופוריה מרקיעה לשחקים. לפני שאני חותם את הסיקור אני חייב לשבח את בוסקטס, ששמו לא עלה לפני כן מכיוון שלא היה מעורב באף מהלך ישירות, אך הוא החזיק את מרכז המגרש שלנו עם תצוגת מאסטרקלאס, הן בהיבט ההגנתי והן בהיבט ההתקפי.

לא משנה איך העונה הזו תסתיים, עדיין רוב הסיכויים שללא אליפות, קיבלנו ניצחון מתוק, מרגש ונדיר במיוחד, שננצור בלבנו לנצח. אני לא חושב שיש שחקן אחר בהיסטוריית הספורט הזה שהעניק למועדון אחד יותר ממה שמסי העניק לברצלונה. התרומה שלו שוברת כל דימיון כבר אינסוף פעמים, כל פעם מתגבר על אתגרים חדשים וקשים יותר מבעבר. תודה למסי ותודה לקבוצה הנהדרת הזו שנתנו לנו עוד רגע של אושר בתוך כל הבלאגן הזה, עוד פסגה חדשה ברכבת ההרים הזו…

 

ההרכב:

טר שטגן

רוברטו, פיקה, אומטיטי, אלבה

ראקיטיץ’, בוסקטס, אינייסטה

מסי, סוארס, אלקאסר (גומש)

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023